Legolas
Thursday 22/12/2005, 17:10
טיזר למאמר:
חברים אני מציג בפניכם דג שקוראים לו StingRay ...
בואו נחלק את השם של הדג לשניים ולקבל Sting ו Ray , מפרוק זה עולות שתי שאלות מרכזיות:
1) היכן נמצא העוקץ?
2) Who The Fuck Is Ray? :o
אז בכדי לענות על שתי שאלות אלו ולגרום לכל חובבי המים המלוחים לעבור למתוקים, הכנו עבורכם מאמר מקיף הן לחובב המתחיל והן לחובב המתקדם על דגים יחודים אלו
כל שנשאר הוא להתחיל לקרוא, להחכים ולהנות אז אך אומרים באנגלית Let's Get Rummbal
הקדמה-
כיצד נולד המאמר? - ובכן גיליתי עניין רב בדגים אלו מאז ומתמיד, אך בעת האחרונה העניין הוחלף ברצון לגדל דגים אלו בביתי.
תרתי שמח וטוב לבב למאגר המידע הגדול והרציני ביותר בתחומו בארץ הרי הוא פורום העמותה וספינת הדגל של מגדלי דגי הנוי בישראל Aqua (אני מקווה שהפרסומת הסמויה עבדה :hair: ) וכאשר ראיתי כי אין חומר מסודר על הדגים המיוחדים האלו (ליתר דיוק ישנו פרופיל כללי על סוג דגים אלו באקווה דקס, שווה להיכנס!!!) התחלתי לערוך מחקר יסודי ומעמיק בכוחות עצמי (לא היה לי מושג למה אני נכנס).
כהרגלי הלכתי למספר סוחרים בכדי לקבל מידע על הדג, ושם רבותי התגלתה לי האמת הערומה של ענף הדגים בישראל:
ראשית הקבוצה פולגה לשניים, אלו שנרתעו ואמרו כי הם אינם רוצים כלל וכלל להתעסק עם דגים אלו , ואלו שלא נרתעו סיפרו לי סיפורים שתאמינו לי היצ'קוק קטן לידם, לדוגמא: "אני לא מבין למה מנסים לאקלם דגים של מים מלוחים במתוקים, אני חושב שזה לא נכון, הם מחזיקים מקסימום שבועיים, חבל אני חושב עליך" או "לא יודע , הוא היה בסדר פתאום הוא מת יכול להיות שהסייפן הציק לו והרג אותו" .(אגב אינני מכליל את כלל הסוחרים)
אני נבהלתי, אך לאחר סוף המחקר הבנתי שזה אפשרי, כל מה שצריך זה ידע.
בקיצור חברים אינני רוצה להלאות אתכם יותר מדי בסיפורים מטרות המאמר הם:
1)מתן ידע הולם ומקיף על הדג (חייבים מאמר כזה פה)
2) קידום נושא גידול הדגים הללו בישראל
3) אם להם יש... אז גם אנחנו צריכים :wink:
אגב לפני שמתחילים- הדג בשמו העברי נקרא דג סחוס עוקצני של מים מתוקים אנו נקרא לו לשם הנוחות סטינגריי (פשוט יש לי הקצאה של אותיות)
דבר שני המאמר הנוכחי יעסוק בסטינגריי מדרום אמריקה.
אה ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר..... הנה תמונה לפתיחת התאבון
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5195
מוצא -
הסטינגריי הלו הם מסוג Ptamotrygon שייך למחלקת דגי הסחוס בהם נמנים דגי המסור , הכרישים, וכמובן הסטינגריי של מים מלוחים ומתוקים.
תפוצתם העיקרית של של הסטינגריי (של מים מתוקים) נמצאת בעיקר באזרים הטרופיים (בעיקר בדרום אמריקה).
ישנן שתי תאוריות אשר מסבירות את הופעתם של דגי הסטינגריי במים מתוקים:
האחת - הועלתה ע"י BROOKS וטענה כי לפני שהרי האינדים הורמו מעל לגובה פני הים, בערך לפני כ - 80 מיליון שנה סטינגריי מהאוקיאנוס הפסיפי היגרו לשפכי נהר האמזונס, בכדי להימלט מטורפים או לתור אחר מזון (בתקופה זו האמזונס זרם/נשפך אל האוקיאנוס הפסיפי/שקט) , והתרגלו למים מליחים.
כאשר הרי האנדים נוצרו בתקופת ה - Cretaceous, נהר האמזונס שינה את כיוון זרימתו מזרחה ובהדרגה כלא את הסטינגריי במים מתוקים.
תאוריה זו פותחה מניתוח הטפילים של סטינגריי ממים מתוקים ומלוחים והשוואתם ומכאן נבעה המסקנה כי potamotrygon (סוג הסטינגריי שאנו נעסוק בו במאמר) קרוב מאוד לסוג - Urolophis (סטינגרי של מים מלוחים מהאוקיאנוס הפסיפי).
התאוריה השניה שרק בעת האחרונה הוצאה, הסתמכה על בדיקות DNA .
LOVEJOY העלה את התאוריה כי הסטינגריי של מים מתוקים התפתח רק בשלב מאוחר יותר לפני כ - 20 מיליון שנה בתקופת ה- Miocene זאת מניתוח ה DNA, שהראה כי הקרבה היא בין הסוג של המים המתוקים Potamotrygon לבין הסוג Himantara (סטינגריי מים מלוחם מהאוקינוס האטלנטי).
נכון להיום לא ניתן לקבוע אלו משתי התאוריות נכונה, אך רוב המדענים יסכימו כי מקור הסטינגריי של מים מתוקים מוצאם מסטינגריי של מים מלוחים.
מאובן של סטינגריי מצפון אמריקה מראה כי כמעט ולא היה שינוי בהתפתחות הסטינגריי במשך 50 מיליון שנה .
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5196
הסטינג ריי של מים מתוקים איבדו את יכולתם במשך הזמן להיפטר ממלחים כמו קרוביהם מהמים המלוחים.
טקסמוניה -
מיון זני הסטינגריי מורכב ומסובך, מעט מאוד מינים זכו לקבל שם מדעי וזאת בשל מספר המורפים הגדול בזנים (מורפ - מתאר את אותו המין אך בנראה שונה).
לעיתים אף ניתן למצוא מורפים זהים ולטעון כי הם שייכים לאותו המין אך בבדיקה יותר מעמיקה מגלים כי מדובר בזנים שונים.
עכשיו אתם יכולים להבין מדוע הנושא כל כך מורכב.
הטקסמוניה מאוד דינמית ומשתנה , כל פעם מגלים דברים חדשים לכן בדומה ל L'יים הסטינגריי קיבל גם הוא מקום מיוחד בצורת האות P ולידה מספר עד שישיכו אותם לזן מסוים או/ו יגדירו אותם כזן חדש (ארתור נכון שאתה מקנא :wink: ).
השמות אשר יופיעו במאמר לרוב לקוחים מהשפה השגורה בפי הסוחרים המיבאים, במידה ויצויין מין עם שם מדעי במאמר יובהר כי זהו שמו המדעי.
אינני רוצה להיכנס לעומק בנושא זה משום שאני יעלה מאמר מסודר בנושא על זיהוי מיני הסטינגריי בנפרד (אתכם הסליחה :oops: ).
אנטומיה -
הצד העליון (צד הגב) -
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5197
העיניים - את דגי הסטינגריי ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות המבוססות על מבנה העיניים.
הקבוצה הראשונה, אשר יותר שכיחה ביבוא היא קבוצת העיניים הבולטות אשר נמצאות בהגבהה ביחס לגוף.
אישון העין גדול ובצורת U כפי שניתן לראות בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5198
צורה זו של מבנה העין מאפשרת לדג לראות היטב גם כשהוא מחופר בקרקעית, דגים מקבוצה זו בד"כ בעלי ראיה טובה מאוד.
הקבוצה השניה, אשר פחות שכיחה היא קבוצת העיניים הקטנות, אשר מבנה העין פחות מורכב מהקבוצה הראשונה, ולהם ראייה פחות טובה.
לעיני הסטינגריי יש מנגנון הנקרא operculum pupillare אשר מצר ומרחיב את האישון (בדומה לחתולים, אלה שהולכים על ארבע) ומאפשר קליטת אור רבה, כך שגם במים עכורים אשר הראות בהם נמוכה דגים אלו רואים היטב.
שיני העור- לסטינגרי בדומה לקרוביהם הכרישים, אין קשקשים.
גופם מכוסה בשיכבת שיני העור (רקמות אלו בתקריב מקרוסקופי דומות במבניהם לשיניים)
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5199
דבר המקנה תחושה של נייר זכוכית עדין כאשר נוגעים בעורם.
בחלק מהזנים שיני העור מוארכות במידה ניכרת ויוצרות גבשושיות הדומות לקוצים ראו בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5200
ספירקול - חור ההשפרצה העילי - מדענים מאמינים כי מדובר בזימים אשר עברו "הסבה" ועלו לחלקו העליון של הגוף.
זאת בשל צורת הדג והתנהגותו כשוכן קרקעית. אבר זה היתפתח בשל הצורך להעביר מים גם כשהדג מחופר בקרקעית , משום שלא תמיד מים יכולים לעבור דרך הזימים הנמצאים בחלקו התחתון של הגוף, אז נכנס הספירקול לפעולה והמים זורמים דרכו ללא הפרעה.
האבר נמצא מאחורי עין הדג ראו בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5201
העוקץ- סוף סוף נצליח לענות על השאלה הראשונה :wink:
זהו נשק ההגנה של הסטינגריי. הוא ממוקם בערך באמצע הזנב.
למינים רבים ישנם שניים ואף שלושה עוקצים בוא זמנית.
העוקץ אינו משמש כאמצעי התקפי, לא נגד בני אדם ולא נגד דגים אחרים. רק כאשר הדג יחוש בסכנה ממשית לחייו יכנס העוקץ לפעולה כאמצעי אחרון להגנה.
העוקץ הוא ארסי, לא נעשו עדיין מחקרים ספציפיים על הרכב הארס והיכן הוא נמצא, אם בתוך העוקץ עצמו או ברקמה העוטפת אותו.
עקיצת הסטיגנריי מאוד כואבת ; אך לא ידוע על מקרי מוות ישירים מהארס במדינות מערביות.
יש לזכור כי עוצמת הארס ורעילותו יכולה להשתנות ממין למין ולקחת זאת בחשבון.
למען האמת הסכנה המוחשית יותר היא התפתחות זיהום משני באבר הפגוע, אין לקחת סיכון בשום מקרה ולהתפנות לעזרה רפואית מקצועית לאחר מתן עזרה ראשונה (ראה פרק עזרה ראשונה).
על אף שלא נרשמו מקרי מוות במדינות המערביות בדרום אמריקה מדיי שנה נופלים למשכבם אנשים הנפגעו מעקיצת הסטינגריי וזאת בשל העדר טיפול רפואי מינימאלי.
האוכלוסיה העיקרית הנפגעת הם ילדים ודייגים, בשל כך הילידים מפחדים מהסטינגריי יותר מכל חיה אחרת השוכנת במימי הנהר.
העוקץ הישן נושר ומתחלף אחת לשישה חודשים.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5202
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5203
הצד התחתון (צד הבטן) -
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5204
סנפירי החזה- בכל סנפירי החזה והבטן יש לסטינגריי רצפטורים (קלטנים) - תאי עצב אשר בעזרתם הוא יכול לחוש בטרפו.
ניתן לראות היטב את אופי הפעולה כאשר סנפיריו של הדג נוגעים במזון ובאותו הרגע הוא מביא את מזונו לפיו (אגב זו אחת מהשיטות בהם ניתן לעודד את הדג לאכול ראה פרק איקלום).
באזור הפה קיים ריכוז גבוה של רצפטורים באמפולות לוריצנטיות.
הרצפטורים קולטים פולסים חשמליים (לב פועם, שריר) וכך הסטינגריי מוצא את טרפו המחופר בקרקעית.
חריצי הזימים- בכל צד ישנם 5 חריצים.
הפה והמנשך- את הפה מסתיר סחוס האף והמנשך כפי שניתן לראות התמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5205
לסתות הפה אינן מחוברות בניהם
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5206
בחלק מזני הסטינגריי מצאו כי לזכרים בתקופת הפוריות שיניים ארוכות וחדות יותר משל הנקבות.
השיניים אצל דגי הסטינגריי בדומה לכרישים צומחות באופן תמידי ,שן חדשה מחליפה ישנה.
אברים פנימיים-
הזימים - הסטינגריי בעלי זימים דיי גדולים וזאת בשל קצב המטבוליזים הגבוה (זו הסיבה שהם זקוקים לחמצן רב).
הזימים נשטפים באופן פסיבי (בשונה מהכרישים אשר חיבים להיות בתנועה מתמדת על מנת לשטוף את זימיהם) ולכן אינם משקיעים אנרגיה בתהליך זה.
הכבד - האבר הוא דיי גדול יחסית לגופם ומכוסה בשכבת שומן עבה על מנת לעזור בשיווי המשקל במים, זאת משום שלדגי הסטינגריי אין מנגנון ציפה כמו לשאר דגי המים המתוקים.
הקיבה והמעיים - נמצאים מאחורי הכבד. המעיים בנויים בצורה מיוחדת (בדומה לכרישים) וזהו הקיפול הספירלי ראו בתמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5207
צורת הבורג הזו מגדילה את שטח הפנים וכך המזון מתעכל טוב יותר.
דרך הקיפול הספירלי מגיעה גם הצורה הטיפוסית של הצואה.
הצואה צמיגה כגומי ומסובסבת.
שלד הדג - עשוי כלול מסחוס ומשקעי סידן.
סנפירי החזה והבטן מתחברים בקצה הזנב, סנפירי החזה מתחברים גם בקצה הראש שם נמצא גם חדר הזימים.
התפתחות העובר - הסטינגרי הם בעלי ביצית אשר ממנה מתפתחים מספר עוברים (עד 12 תלוי בגודל הדג) ללא שיליה.
העוברים נולדים מפותחים לגמרי ועצמאיים.
כאשר הם נמצאים בגוף האם הם ניזונים משק חלבון גדול ובעזרת נימי דם הם סופחים חמצן.
משך ההריון הוא כ 3 חודשים.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5208
טוב עד כאן פרק האנטומיה, אני מבקש לקרוא את פרק העזרה הראשונה בעיון, אחרי הכל עם בריאות לא משחקים
עזרה ראשונה -
חברים כאן נגמרים כל הצחוקים והקלות הראש, זה לא דבר של מה בכך להיעקץ ע"י הסטינגריי.
הפתרון הטוב ביותר לטיפול העקיצה של דג זה היא לא להיעקץ, לנקוט משנה זהירות בעבודה עם הדג ובתוך האקווריום, בזמן האכלה ובטיפול השוטף.
דעו לכם וזכרו תמיד כי גם עוקץ של דג סטינגריי מת מסוכן ומכיל בתוכו רעל, גם עוקץ מושל (אחד שנפל והתערבב עם המצע ונדקרתם ממנו מסוכן) לכן לא להכניס סתם ידיים, לעבוד כמה שיותר זהיר ולא לפשפש במצע.
אך כמו תמיד גם לאנשים זהירים ומנוסים קורות תאונות.
אז מה עליכם לעשות כאשר כבר נעקצתם?
1) שלוט, ווסת כל דימום הנראה לעין, אם כלי דם כל שהוא נפגע/נוקב הפעל לחץ חזק וישיר על המקום, לא משנה עד כמה כואב המקום (חשש מאיבוד דם וכניסה להלם היפוולמי).
2) אין לשים חוסם עורקים או תחבושת לחץ (תחבושת אישית לדוגמא) על כלל האבר הפגוע, התנפחות האבר כלל אינה נפוצה במקרים אלו (פרט לתגובות אלרגיות).
3) כמה שיותר מהר (רק לאחר עצירת הדימום במידה וישנו אחד שכזה) יש לשים את האזור הפגוע תחת מים חמים ככל האפשר ( ככל שאותו אדם יכול לסבול), במידה ומישהו עוזר לנפגע רצוי שיבדוק את המים לפני תחילת הטיפול ( למנוע אפשרות של כוויה), טיפול זה אמור להפחית את הכאב משמעותית.
יש להשאיר את האבר הפגוע תחת המים עד שהכאב ירגע.
4) יש לחטא את המקום כמה שיותר מהר מרגע הוצאת האבר הפגוע מהמים החמים.
ניתן לשטוף בעזרת חומרי חיטוי כגון סביאור.
5) גש לקבל טיפול רפואי כמה שיותר מהר, גם אם העקיצה והפגיעה נראים קלים ביותר, בכל מקרה המקום צריך לעבור צילום רנטגן על מנת לאתר עוקץ או שברים שלו בתוך הפצע.
חשוב: כאשר אתם מתפנים לטיפול הרפואי להסביר לרופאים במדויק מה קרה ועל הדג.
להסביר להם כי הדג אשר אתם מגדלים ארסי ולוודא שהרופא מתייחס לכך ברצינות ופועל בהתאם (גם אני היתי בטוח שעובדים עליי , אחרי הכל מי מגדל דברים כאלה)
איזה טיפול אתם צפויים לקבל בבית החולים?
האמת שאינני רוצה להרחיב יותר מדי בנושא כעצת ידיד קרוב שלי (וטרינר בעיסוקו) אשר האיר את עיני בכך שאנשים ייקחו עליהם את האחריות ויגרמו לעצמם נזק ( פשוט יש אנשים שחושבים שהם הופכים ל"מיני רופאים" לאחר שהם קוראים קצת) אבל שתדעו על קצה המזלג מול מה אתם עומדים:
סביר להניח כי יזריקו לכם לידוקאין 1% בכדי להרגיע לכם את המקום (מה גם שחומר זה בשילוב הארס מפחית למינימום את הפגיעה ברקמות, לא ברור כיצד זה קורה).
תעברו סריקה/צילום רנטגן בכדי לזהות עוקץ או/ו שברי עוקץ במקום הפציעה. במידה וימצאו שאריות או עוקץ שבור ינתחו את המקום על מנת להוציאו (זאת במידה ולא הצליחו להוציא אותו בדרך אחרת).
את 24 השעות הבאות אתם תעברו ככל הנראה בהשגחה בבית החולים בכדי לוודא כי אינכם מפתחים אלרגיות ומצבכם יציב- וזה היה התרחיש הטוב בו אחרי 24 שעות אתם חוזרים הביתה , אך לא תמיד כך הדברים לכן חשוב, חשוב, חשוב להתפנות לטיפול רפואי כמה שיותר מהר ולא לשחק עם זה.
אני מציע להדפיס את שלבי טיפול העזרה הראשונה ולשים אותה בהישג יד למקרה וקרתה תאונה.
אני יודע, כולנו יודעים להפנים את אשר קראנו אך בזמן לחץ נוטים לשכוח דברים חשובים ואת סדר פעולותיהם, עשו זאת היום למנוע אסונות מחר.
__________________________________________________ _________________________________
אתנחתה קלה: תראו הבטחתי לשייקה להכין מאמר שלא היה בנוי רק מנתונים יבשים, שהיה גם קליל ומצחיק אז הנה פינת שייקה-
בדיחה: איך מכניסים סטינגריי לאקווריום בשלושה שלבים????
תשובה: פותחים את המכסה, שמים את הסטינגריי, סוגרים את המכסה.
היה מצחיק ? נהנתם ? לא ??? יופי חוזרים למאמר.
__________________________________________________ _________________________________
האקווריום -
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5211
בפרק זה נעסוק באספקטים השונים של תיכנון האקווריום, ציודו, ותוכנו.
כשנגשים לגידול דגי הסטינגריי צריכים לקחת בחשבון כי המינים הקטנים מביניהם צריכים אקווריום באורך של 1 מטר וברוחב של 40 ס"מ (גם גודל זה גבולי), לכן אקווריומים סטנדרטים הנמצאים בשוק לא תמיד מתאימים לדג ולצורה המיטבית בה ניתן להציגו.
מסיבה זו מומלץ להזמין אקווריום בנוי המתאים לצרכי הדג והמגדל לרווחת הכלל
רוב מיני הסטינגריי מגיעים לגודל של 50 ס"מ לפחות בקוטר, מכאן שמינימום נפח האקווריום צריך להיות 200 ליטר.
קצב גדילת הסטינגריי תלוי באופן ישיר בכמות המזון הניתנת לו ולא לגודל האקווריום, כך שבאקווריום קטן דג זה מהר מאוד יגיע למימדים שיעלו על גודל האקווריום.
דקורציית האקווריום משתנה בהתאם לגודל הזן. זנים קטנים ניתן לשלב צמחיה, גזעי סחף וסלעים אך בזנים המגיעים לממדים גדולים הדבר בלתי אפשרי.
נצפו מיני ריי גדולים אשר הזיזו סלעים דיי גדולים ממקומם בעת חיפוש אחר מזון!!!!
חשוב לציין כי סלעים או גזעי סחף עם קצוות חדים אין להכניס לאקווריום היות ועור הסטינגריי עדין מאוד דבר אשר יכול לגרום לפציעות (החשש העיקרי הוא מזיהום משני אשר יכול לגרום לתמותה).
גודל האקווריום: האקווריום המומלץ לגידול דגי הסטינגריי במידותיו הם: אורך של מינימום 1.20 מטר וברוחב של 60 ס"מ (כל המרבה הרי זה משובח), הגובה משחק תפקיד פחות חשוב באקווריום זה, גם הזנים הגדולים יותר יסתדרו עם אקווריום שגובהו 60 ס"מ כך שעבור מינים קטנים האקווריום האידיאלי הוא 1.20X60X40-50 .
דבר נוסף הסטינגריי הם חיות מאוד פעילות וסקרניות, לאחר איקלום טוב הם יחלו מיד לסרוק את סביבתם החדשה כולל אם יתאפשר להם הדבר גם מה שמחוץ לאקווריום, לכן חשוב לדאוג שהיה מכסה לאקווריום על מנת למנוע הימצאות דגים מחוצה לו.
איכות המים: הסטינגריי של המים המתוקים, כמו כלל דגי המים המתוקים סבלניים (יחסית) לשינויים של הפרמטרים במים , במקום חיותם כגון אגמים , נהרות ומקווי מים שונים ישנם שינויים תמידיים במים בצורה הדרגתית.
אך עם זאת דגים אלו לא יסבלו שינויים קיצוניים של המים בטווח הארוך.
ישנם מספר ערכים החשובים לדגים אלו:
1) קשיות ומוליכות.
2) PH.
3) ניטראט וניטריט.
4) מסיסות החמצן במים.
קשיות ומוליכות - באופן כללי מעדיפים דגי הסטינגריי מים רכים במוליכות של 200 מיקרוסימנס ומטה או ב GH 7 ומטה כאשר נמדדת הקשיות הכללית.
ישנם זני סטינגריי היותר רגישים לקשיות המים (כמו הזן CEJA) אל כל מיני הסטינגריי רגישים לקשיות בעת איקלומם בבית המגדל.
לאחר כשנה באקוורים ניתן לאקלם אותם למים קשים יותר .
מים קשים יכולים לגרום לסטינגריי עד איקלומם לגירודים וחוסר תאבון.
חשוב לציין כי דגים צעירים יסתגלו טוב יותר מאשר דגים בוגרים, לכן בדגים בוגרים חשוב לשמור על רמת קשיות נמוכה.
PH - בעוד דגי הסטינגריי חיים במים רכים וחומציים בטבע, רוב המינים יסבלו PH בין הטווחים 5-8 לאחר שאוקלמו היטב (ראה פרק איקלום), אך כמו תמיד לא מומלץ להגיע לקצוות הקיצון של טווחים אלו.
הדבר שונה באם רוצים להרבות דגים אלו באקווריום (ראה פרק רביה) , שם ה PH צריך להיות קבוע לעמוד על ערך של 6.5 לכל היותר!!!
ניטראט וניטריט - דגי הסטינגריי מאוד רגישים לנוכחות ניטראט וניטריט, לכן חשוב לבצע החלפות מים סדירות אחת לשבוע לכל הפחות 25% מנפח המים ולדאוג לפילטרציה טובה.
ברמות גבוהות של ניטראט וניטריט דגים אלו מפסיקים לאכול ואף יכולים להיפגע מוחית (מרגע זה הסיכוי להצלת הסטינגריי קלוש).
מסיסות החמצן במים -כמות החמצן הרווי במים צריכה להיות גבוהה, דגים אלו מאוד פעילים ולכן זקוקים להמון חמצן . חוסר חמצן (היפוקסיה) עלול לגרום אף הוא לחוסר תאבון ופגיעה מוחית.
המים בישראל - המים בישראל אינם אידיאלים לגידול דגי הסטינגריי, הן בשל קשיותם ו ה PH הגבוה שלהם והן בשל חומרים אחרים המוספים למים ורעילים לדגים עדינים אלו, לכן : מערכת אוסמוזה היא כלי שאין לוותר עליו כאשר אנו מתכוונים לגדל את דגי הסטינגריי.
לדעתי האישית (אף שאין לי נסיון בגידול דגים אלו) שילוב של 2/3 מי אוסמוזה ו 1/3 מי ברז יצרו תנאים טובים מאוד לגידול.
אף על פי כן יחיאל העיר את תשומת ליבי (וכאשר יחיאל אומר, לא מתווכחים עושים) , כי הרכב המים ותכולתו בישראל משתנה ולא תמיד אנו יודעים אלו חומרים מוסיפים למים . אז בכדי לא לקחת סיכון מיותר יש להשתמש במי אוסמוזה נטו + הוספת מיניראלים מבוקרת (גם בכדי ליצור באפר וגם מיניראלים החיוניים לדג) אל המים.
סיכום תת הפרק מים- חשוב תמיד, תמיד , תמיד באקווריום של סטינגריי לבדוק את הפרמטרים האלו במים ולהיות עם האצבע על הדופק.
מצורפים בזאת מאמרים המרחיבים לעומק מושגים שונים וידע על הרכב המים לכל המעוניין:
הכימיה של המיים צלילת עומק חלק I (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=157&mode=&order=0&thold=0)
הכימיה של המיים צלילת עומק חלק II (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=158&mode=&order=0&thold=0)
הכימיה של המיים צלילת עומק חלק III (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=159&mode=&order=0&thold=0)
אמוניה "הרוצח" צלילת עומק (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=17&mode=&order=0&thold=0)
מסיסות החמצן מאמר למתקדמים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=14&mode=&order=0&thold=0)
קשיות כללית וקשיות משתנה ולמה זה כל כך קשה (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=13&mode=&order=0&thold=0)
הפילטר: ובכן עדיין לא עסקנו בנושא ממה הסטינגריי ניזון (ראה פרק מזון) אך בגדול הוא ניזון ממזון חי, דבר המעלה את רמות הניטראט וניטריט לשמים, זאת במידה ואין ברשותנו מערכת פילטרציה מתאימה. לכן חשוב לתכנן את הפילטר היטב עם יכולת ביומסית גבוה.
הפילטרים המומלצים לשימוש הם פילטרים הפועלים על העיקרון רטוב/יבש בשל רמות החימצון הגבוהות שלהם, ובין פילטרים אלו מומלץ הסאמפ.
חשוב לקחת בחשבון כי הדג גודל למימדים גדולים ולכן לתכנן מראש פילטר היעמוד בשיא גודלו.
אני מציע לא להסתמך על מערכת אחת של פילטרציה ולגבות אותה במערכת נוספת במידה וישנה תקלה כל שהיא במערכת הראשית.
לא ארחיב יתר על המידה בנושא זה , מצורפים בזאת מאמרים הדנים בפילטרים השונים:
פילטרציה-סקירה בסיסית מונחים ומושגים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=266&mode=&order=0&thold=0)
הכל על ניצול הפילטר ושכבות הסינון (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=351&mode=&order=0&thold=0)
הסאמפ (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=256&mode=&order=0&thold=0)
טמ"פ : טמ"פ המים צריכה לעמוד בין 24-27 מעלות. על אף שהסטינגריי יכול לסבול טמ"פ גבוהות יותר עד כ - 30 מעלות בהחלט לא מומלץ להגיע לרמות כאלו.
רמת הפגיעות של הדגים בטמ"פ גבוהות בנוכחות ניטראט וניטריט גבוה מאוד ואף יכולה להיות קטלנית.
חשוב - גוף החימום חייב להיות עטוף / מוגן בשכבה נוספת, זאת משום שדגים אלו לא מרגישים את החום הנפלט ועלולים לקבל כוויות חמורות.
במידה וישנו סאמפ עדיף למקם את גוף החימום שם. ככלל מומלץ להכניס מינמום ציוד לאקווריום זה משום שלדגים אלו ישנה נטיה להזיז ולהפוך את כל אשר נמצא באקווריום.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5220http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5221
המצע: מומחים טוענים כי מצע האקווריום הוא חלק חשוב לגידול הסטינגריי.
במקום חיותם הטבעי חיים הסטינגריי בקרקעית אשר לרוב מורכבת מבוץ או חול (החול ברמה גבוהה מאוד)
חשוב לציין באותה הנשימה כי דגים אלו חסרי קשקשים ורגישים לפציעות מחפצים גסים או חדים, לכן מצע גס אינו מתאים (בעת התחפרותם במצע הם עלולים להיפצע).
אז איזה מצע אנו יכולים לשים באקווריום?
ובכן חול הוא אכן מצא טוב כל עוד הוא חול נהרות, לצורך העניין חול מאתרי בניה או הים נחשב חול גס אשר יפגע בעור הדג.
אם אינכם בטוחים מהו טיב החול אל תכניסו אותו לאקווריום.
מצע נוסף הוא החצץ, חשוב שהיה חצץ עדין ולא חד והכי חשוב אנרטי (אנו לא רוצים שינויים בערכי המים).
אם אין אתם התכוונים לשים פילטר תת קרקעי, עובי המצע לא אמור להעפיל על 6 ס"מ וזאת בכדי לא ליצור כיסים אן-ארוביים במצע.
הסטינגריי נהנים לנוח ולהתחפר במצע.
אוקי עכשיו נשאלת השאלה מדוע בכלל אני צריך את הכאב ראש הזה? למה אני צריך בכלל מצע?
בהחלט ניתן לעשות זאת, אקווריום ללא מצע יותר נוח לתיחזוק ואין אנו לוקחים סיכון שמא המצע גס מידי לדגים.
מצב של אקווריום ללא מצע כלל אינו טבעי לסטינגריי וזמן ההיתאקלמות יתארך, בתחילה הוא יריגש חסר בטחון היות והא אינו מצליח לסרוק את הקרקעית בעזרת סנפיריו (זוכרים אנטומיה, רצפטורים), אך בסופו של דבר הוא יתרגל וירגיש כמו בבית (סליחה כמו באקווריום :wink: ).
תאורה: הסטינגריי רגישים לתאורה חזקה, זאת בשל יכולתם לקלוט קרני אור חלשים ביותר (שוב אנו חוזרים לאנטומיה), לכן יש לספק להם תאורה עמומה (יחסית) על מנת שירגישו בטוח ובנוח להיסתובב ברחבי האקווריום.
בתאורה חזקה מידי הסטינגריי רוב שעות ההארה יהיה מחופר במצע (במידה ויש מצע) , מה גם שהדבר עלול לגרום לעיוורון של הדג ראו הוזהרתם!!!
מזון -
טוב , אז אחרי שהבנו איזה אקווריום אנחנו צריכים ,איכות המים, וציוד מתאים לגידול הסטינגריי השלב האחרון לפני ההחלטה לקנות את הדג הוא לדעת מהו מזונו.
אז מה בעצם הוא אוכל?
ובכן הסטינגריי ניזון ממזון חי בלבד (כולל מזון קפוא). חשוב מאוד לדאוג לכך שמזונו יהיה מגוון, וכפי שצוין כבר קודם קודם אלו דגים מאוד פעילים לכן יש להאכילם לכל הפחות פעם ביום אך עדיף פעמיים.
להלן רשימת המזונות המומלצים:
1) דגי זהב ו/או דגים קטנים אחרים
2) חתיכות דגים קצוצות (עדיף של מיים מתוקים)
3) מיני שרימפסים
4) תולעי דם
5) תולעי טוביפקס
4) תולעים אדומות
6) שלשולי הגשם
לסטינגריי חדש המגיע לאקווריום, ממולץ להאכילו בתחילה עם מזונות "טבעיים" כגון תולעי המים למינייהם (טוביפקס, תולעים אדומות, תולעי דם), מזונות אלו לרוב מתקבלים בברכה ולאט לאט להרגילו לשאר המזונות.
לדגים קטנים ניתן לספק אף זחלי יתושים או שאר זחלי מים אחרים.
הדרך הטובה ביותר לוודא כי הסטינגריי החדש אוכל היא ע"י מעקב וכאשר הדג עולה מעל המזון עם הספירקול (ראה פרק אנטומיה) נפתח ונסגר זו אינדיקציה טובה לכך שהסטינגריי אוכל.
על אף שכל מיני הסטינגריי ניזונים מאוכל חיי נצפו מינים אשר אכלו גם מזון צמחי.
בגן החיות אשר נמצא בפרקפורט מיני סטינגריי (motoro) אשר נמצאים בתוכנית רביה בתפריטם ישנו גם הרכב צמחי.
התיחסות לסוגי המזון-
דגי זהב: זהו בהחלט מזון טוב אך יש לדעת כי אצל דגי הזהב ישנו אנזים בעורם הפוגע בוויטמין B1 לכן יש להוסיף ויטמין זה באופן אקטיבי.
מיני השרימפסים: על אף שדגי הסטינגריי יתגברו בקלות על שריון השרימפס , מומלץ להסיר את השריון לפני האכלה בכדי לצמצמם ככל האפשר את השאריות במים.
שלשולי הגשם: בתחילה היה מאוד קשה לסטינגריי לאכול מזון זה כיחידה אחת, אך עד מהרה הם יבינו את העיקרון וישאבו את כל השלשול לחלל הפה.
בתחילה מומלץ להרגילו למזון ולקצוץ להם את השילשולים לחתיכות קטנות רק לאחר שהדג התרגל למזון הנ"ל רק אז ניתן להרגילו לאכול אותו בשלמות.
תולעי טוביפקס, אדומות ודם: במידה ומאכילים את הדגים בתולעים חיות יש לשים לב שהתולעים אינם מתחפרים במצע ומקימים מושבות, דבר זה עלול להעלות את רמות הניטראט והניטריט (ראה פרק אקווריום- מים) ובכך לגרום נזק לדגים.
טוב אז מה לגבי שאר המזונות?
מזונות יבשים דגים אלו בטח ובטח לא יאכלו, לא משנה כמה תנסו להרגילם, אבל מקורות הזנה שונים ממגוון המזונות החיים בהחלט ניתן לנסות ולהאכיל את הדגים ככלל ככל שהמזון יגוון כך ייטב לדגים.
למשל ישנם מגדלים המאכילים את דגיהם (במיוחד כאלו המיועדים לרביה) עם צרצרים , חלזונות ואפילו נתחי סלומון, הכל עניין של ניסוי וטעיה, אז נסו ובידקו מה הסטינגריי שלכם אוהב לאכול :wink:
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5222
קצת מאמרים על מזון חיי לפתיחת התאבון:
ריבוי תולעי קמח (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=529&mode=&order=0&thold=0)
החזקת וריבוי מזון חי- שלשול הגשם (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=528&mode=&order=0&thold=0)
גידול מבוקר של תרביות יתושים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=492&mode=&order=0&thold=0)
סכנות במתן ויטאמינים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=52&mode=&order=0&thold=0)
גידול והחזקת מזון חי (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=51&mode=&order=0&thold=0)
האכלת יד- רגע בואו נעצור כאן ונבהיר את כוונת המשורר, כאשר אני אומר האכלת יד אינני מתכוון לכך שתאכילו את הדג בידיים חשופות, ישנם מגדלים בחו"ל העושים זאת אך הדבר בהחלט לא מומלץ!!!!
זכרו הדג הינו דג ארסי, כבדו אותו ואל תיקחו סיכונים מיותרים.
אז למה בעצם צריכים להאכיל את הדג ביד?
1) לעיתים ישנם דגים אשר דגים אחרים מציקים להם ומתחרים על מזונם כך שבעת זמן ההאכלה הם נידחקים לפינה ואינם מגיעים למזון
2) ברגע שמאכילים בצורה ישירה כך ישנם פחות שאריות במים.
3) כי זה כייף, ממש אפשר להיקשר לדגים אלו.
רגע אבל אם אסור להאכיל ביד חשופה איך אני מאכיל אותם?
בעזרת פינצטה ארוכה (כן יש פנצטות ממש ארוכות) או מלקחיים
נקודה אחרונה לפני שאנו מסיימים את הפרק: לאחר כל האכלה יש להיפטר משאריות המזון באקווריום, איך? בעזרת שאיבה/ סיפון ממש כפי שמבצעים שאיבת רפש.
אז שיהיה .......... Bone Apittite.
זנים -
טוב, דיברנו כל כך הרבה על הדגים הללו , הגיע הזמן שנכיר אותם קצת יותר לעומק לא?
בפרק זה נעלה מספר זנים מצומצם של דגי הסטינגריי היות וכפי שצינתי כבר בפרק הטקסמוניה יעלה מאמר בנפרד בצורה מסודרת על המינים ומגוון המורפים + צורת הזיהוי.
אז נתחיל, ואיך לא? עם הזן הנפוץ ביותר אשר מיובא ונקנה (והיחיד שאני יודע אשר מביאים לארץ למכירה)
Potamotrygon motoro - שייך לקבוצת העניים הבולטות (ראה פרק אנטומיה)זן זה עמיד יותר משאר זני הסטינגריי ולכן מומלץ למגדל המתחיל (מתחיל = מי שמגדל פעם ראשונה סטינגריי). אין לשכן זן זה אם מינים עדינים כגון ה- ceja או ה - antena ריי .
רוב מקרי הצלחות הרביה הידועות באקווריומים ביתיים הם של זן זה.
מגיע לבגרות מינית כבר בקוטר דיסק של 25 - 30 ס"מ, ולגודל מקסימאלי של 45 ס"מ.
לזן זה מספר המורפים רב, ישנם מינים אשר קיבלו שמות בשפת המסחר אשר מדענים חושבים כי מדובר במורפ נוסף של ה - motoro .
ה- P.motoro הינו סטינגריי קשוח אשר יסבול טעויות של מגדל לא מנוסה. הוא יתאקלם וירגיש בנוח מהר מאוד, יסבול טווח של PH בין - 6 ל - 8 ואף יתרגל בקלות יחסית למים קשים (באיקלום נכון - ראו פרק איקלום) דג זה מחפש ואוכל את מזונו בצורה אגרסיבית ויאכל כל מזון כמעט המוצע לו . דגים אלו אף ניזונים ממזון צמחי .
להלן ממורפים מספר מורפים של הדג...
תמונות של חברבורות שונות של זן זה
http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5243http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5242http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5241http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5240http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5238http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5237http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5235http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5234
מורפים שונים של זן זה (תצוגה מצומצמת מאוד):
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5261 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5260 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5259 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5262
Potamotrygon leopoldi - דג מרשים מאוד המגיע לקוטר של 60 ס"מ. שייך לדגי העניים הבולטות, עמיד מאוד ופעיל מאוד. בשמו העממי נקרא black ray . מאוד קל לגידול הבעיה היחידה היא המימדים אשר דג זה מגיע אליהם. הגעה לבגרות מינת החל מ - 45 ס"מ, פחות אגרסיבי מ P.motoro, יש הטוענים כי מין זה קל יותר לגידול מכל זני הסטינגריי.
חברבורות גופו לרוב היו בצבע לבן ולא ישיקו לצידו הפנימי של הדג.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5266 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5267
Potamotrygon henlei - דג זה הינו בעל אותם תכונות ואופי זהה ל - P.leopoldi , למען האמת הם כל כך זהים כך שישנם לא מעט חוקרים הטוענים כי שני המינים הללו הם בעצם מורפים שונים של אותו המין, דבר זה עדיין לא נקבע ולכן נתיחס אל דגים אלו כשני מינים שונים. ההבדל העיקרי בין ה- P.henlei לבין P.leopoldi הוא צבע החברבורות והמשכו, אצל ה P.henlei החברבורות בצבע צהבהב יותר והן נמשכות עד לצידו התחתון של הגוף. דג זה גם קטן יותר (במעט) מ- p.leopoldi.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5268 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5269
ישנם מורפים נוספים של שני מימנים אלו .
Potamotrygon histrix - זהו אחד ממיני הסטינגריי הקטנים יותר, שקט מאוד וכלל אינו אגרסיבי , מגיע לגודל של 30 ס"מ בקוטר. אינו קשה לגידול, אך שלב האיקלום מאוד קריטי. יש לשכן זן זה במקום בו התחרות על המזון מינמלית.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5271 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5270
Potamotrygon menchacai - ידוע בשם tiger ray זן אשר מאוד קשה לגידול , צריך תנאי מים יציבים אינו מתאים כלל למגדל אשר אינו מומחה בתחום גידול דגי הסטינגריי.
במידה והחלתם לגדל מין זה הוא צריך אקווריום רחב מאוד וגם עמוק יחסית, מגיע לגודל של 80 ס"מ בקוטר.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5273
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5273
Potamotrygon sp - סטינגריי פנינה ,זהו אחד מדגי הסטינגריי היקרים ביותר ככל שיש יותר פנימים על צידו החיצוני כך עלות הדג גבוה יותר. זהו דג מאוד נדיר בשווקים . הדג יכול להגיע 50 ס"מ ויותר . רמת קושי לגידול בנוני.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5275 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5274
Potamorygo castexi - מגיע למימדים של 60 ס"מ בקוטר, דג פחות עדין מטייגר ריי אך גם הוא מאוד עדין קשה לגדיול
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5276
זוהי טעימה ראשונה של מספר זנים מאוד מצומצם במאמר טקסמוניה וזיהוי הימינים היה פירוט רב יותר
בחירת הסיטנגריי -
נו סוף סוף אנחנו מגיעים למחוז חפצינו, לאחר שהבנו אלו תנאים הדג צריך, ממה הוא ניזון, הכרנו את הדג טיפה לעומק בפרק האנטומיה, החלטנו שאין לנו בעיה להחזיק חיה ארסית בביתנו והגענו למסקנה כי אנו מעוניניים לגדלו, כל שנשאר הוא ללכת לחנות ולבחור לנו את הדג.
נשמע פשוט לא?
רגע, אבל אך אני יודע איזה דג בריא ? מה אני אמור לבדוק?
בפרק זה נדון כיצד אנו יכולים להשכיל ולבחור סטינגריי לתפארת אשר יגדל באקווריום שלנו ויהנה בו שנים רבות (דגים אלו חיים כ 20 שנה !!!).
בואו לא ניתמם, זהו דג יקר וכאשר אנו מוציאים ממיטב כספנו הדבר האחרון שאנו מיחלים לו הוא לקחת דג שלא ישרוד את השבועיים הבאים.
דבר ראשון בואו נתרשם באופן כללי מהדג, האם הוא פעיל? (זכרו דגי הסטינגררי מאוד פעילים),האם עורו חלק וקטיפתי?
כשאנו בוחנים את העור מה אנו בודקים בעצם?
במידה ומזהים על עור הדג קטעים דהויים, או חלביים יתכן מאוד כי מדובר בתחילת היתפתחות בקטריאלית. לרוב הבקטריה תתפתח לה ברקמות מתות (אם זה אין לנו בעיה), אך לאט לאט תתפשט לרקמות חיות (ועם זה כבר יש לנו בעיה).
בהינתן תנאים טובים לסטינגריי הוא יתגבר על הזיהום בקלות (לרוב אין צורך בהתערבות תרופתית), אך דג כזה יש להחזיק בבידוד עד אשר יתאושש ויתחיל לאכול בצורה סדירה מספר ימים.
מקרה זהומי נוסף אשר אנו עלולים לפגוש הוא פטריה של מים מתוקים הנקראת Saprolegnia הנראית לרוב כגוש צמר לבן. גם על זהום זה יכול הדג להיתגבר בקלות במידה וינתנו לו תנאים טובים, הבעיה היא שלרוב פטריה זו מתפתחת מעל לפצעים ומסתירה אותם, במיוחד ניתן להיתקל בה באזור העוקץ הממוקם בזנב (ראה פרק אנטומיה) במידה והעוקץ היה עטוף בצינורית אוויר (ראו פרק איקלום).
הפטריות והיתפתחויות בקטריאליות שונות לא חייבות להימצא רק על צידו העליון של הדג, היסתכלו על היתנהגותו של הדג, אם הדג מרים ללא הרף חלק מגופו מעל המצע יתכן והוא סובל מהיתפתחות בקטריאלית באזור זה, ובכך שהוא מרים את החלק הנגוע מהמצע הוא מונע גירוי של המקום.
בתמונה מטה ניתן לראות את הכתם הורדרד זו היא היתפתחות בקטריאלית קלאסית בחלקו התחתון
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5228
דג סטינגריי בריא, לא יסרב כמעט לעולם לאוכל (זאת במידה והא אוקלם בחנות), בקשו מהמוכר להאכיל את הדג ולצפות האם הוא אוכל בתאבון.
דג אשר יאכל בתאבון בחנות בטוח יאכל באקווריום הביתי.
נקודה נוספת הראויה לציון היא מצב הדג פיזית, ולמה כוונתי - לרוב דגים אלו עוברים מסע לא קצר ובמשך זמן זה הם לא מקבלים מזון, לרוב יש להם מאגרי שומן בבסיס הזנב אשר מיועדים לשמש כמאגרי חרום בזמנים בהם המזון אינו נמצא בשפע במקום חיותם הטבעי.
אם הדג רזה ועצמות בסיס הזנב בולטות קחו בחשבון שהדג עבר לא מעט תלאות.
אם הדג אוכל המצב אינו בעיתי, הוא יחזיר לעצמו את מאגרי השומן במהרה, אך אם הדג הגיע למצב הנוכחי ומסרב לאכול הסבירות להצלחה נמוכה. ככלל עדיף לקחת דג אשר פיזית נראה "שמן" ומלא יותר מדג אחר.
דבר נוסף אשר עליכם לבדוק הוא הסנפירים (סנפירי החזה), הסנפירים צריכים להיות משוטחים כלפי הקרקעית בזמן מנוחה או מקופלים כלפי המצע פנימה.
במידה והסנפירים מקופלים כלפי מעלה כפי שניתן לראות בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5230
אל תתקרבו לדג בשופ פנים ואופן (הדג שבתמונה ימות תוך מספר שעות). המקרה אשר אתם רואים בתמונה נקרא Death Curl, אם אינכם בטוחים אם הסנפירים מקופלים מעלה או לא גרמו לדג לזוז, חכו שיתמקם שוב במצב של מנוחה, אם המצב נשאר כמקודם היתרחקו מהדג .
תמונה נוספת של תחילת המחלה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5229
חשוב לציין כי רבים מהסטינגריי הנמצאים במצב סטרס מביעים תסמינים רק לאחר 7 - 10 ימים לכן רצוי לעקוב אחר הדג אצל המוכר במידה וניתן , השאיפה היא לרכוש דג בריא ולהביאו בבטחה הביתה אך לעיטים גם המומחים הגדולים בעולם לא מצליחים לעלות על הבעיות המוזכרות לעיל ובהגיעם לאקווריום הביתי מתחילים התסמינים להופיע.
דרכי הטיפול במחלות כאלו ואחרות אשר הוצגו בפרק הנוכחי ידונו בהרחבה בפרק מחלות והטיפול בהם.
איקלום -
דבר ראשון נתחלי במאמר קצר על איקלום והעברת דגים העברה ואיקלום ציקלידים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=544&mode=&order=0&thold=0).
הסטינגריי הוא דג אשר סוד ההצלחה בגידולו הוא איקלום נכון בתחילה.
האיקלום חייב להיות איטי ומסודר, בעזרת טפטוף עדין של מים השווים בערכם למי האקווריום אל מיי הסטינגריי.
במידה ויש ברשותכם אקווריום המכיל בתוכו דגים ממולץ להכניס את הדג לבידוד זאת משתי סיבות עיקריות:
1) המנעות העברת מחלות וטפילים לדגים בריאים.
2) יצירת סביבה רגוע ובטוחה לדג, העדר תחרות על מזון ואגרסיביות מצד דגים אחרים.
נחזור אל תהליך האיקלום, עברתם את המסע הביתה בשלום מהחנות או הנתב"ג (במידה ומדובר על יבוא אישי), התחלתם להשוות את ערכי המים ע"י טפטוף עדין, מומלץ לאחר מילוי המיכל להוציא חלק מהמים ולהמשיך בטפטוף, יש להמשיך בפעולה זו עד אשר תהיו בטוחים כי רוב המים שווים בערכם למי האקווריום. ביום חורפי מומלץ לחמם את המים.
התהליך אמור להימשך כ 3 שעות.
כאשר ביצעתם את התהליך זהיתם במהלכו כי את עוקץ הדג עוטף צינור אוויר ראו בתמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5231
יש להסיר את הצינורית מכמה סיבות: התפתחות זיהום, החלשת העוקץ עד תלישתו, מוגבלות בשחיה וכו'.
הזמן הטוב ביותר לבצע זאת הוא כאשר הדג עדיין נמצא במיכל האיקלום וזאת מפני שלדג אין מקום תמרון היכול להקשות עליכם.
אז כיצד עושים זאת?
מרימים את הדג בעזרת רשת ומשאירים אותו מתחת לפני המים (הדג נוטה להישאר רגוע יותר), בתהליך הורדת צינורית האוויר מומלץ להיעזר בעוד אדם.
הדג הורם וכעט הוא נמצא במקום שבו נוח לכם לטפל בו, כעת בעזרת פינצטה/מלקחיים איחזו את הקצה הרחוק מגוף הדג של צינורית האוויר ובעזרת סקלפל/סכין חיתוך התחילו לחתוך את הקצה הקרוב לגוף הדג כפי שמתואר באיור מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5232
שימו לב יש לנקוט במשנה זהירות : לא לפגוע בדג ולא להיפגע מהעוקץ!!!
יפה הורדנו את צינורית האוויר, כעת נשחרר את הדג מהרשת חזרה , ישנה אפשרות שעוקץ הדג היסתבך ברשת , אם כך הדבר נסו לשחרר את הרשת ע"י תנועות קדימה ואחרוה בעדינות רבה, אם המצב נואש גיזרו את הרשת כמה שיותר קרוב לעוקץ. נוחכות הרשת על העוקץ אינה מפריעה לדג.
שחררנו את הדג ואנו מזהים דימום מכיוון העוקץ, יש לעקוב אחר היתפתחות הדימום האם הופסק או שמא הוא ממשיך לדמם ולטפל באנטיביוטיקה (ראה פרק מחלות) .
הערה חשובה לציון : במשך כל זמן השוואת ערכי המים יש לאוורר היטב את המיכל אשר הדג נמצא בו !
סימנו את תהליך השוואת ערכי המים, הדג מועבר לקרנטינה או לאקווריום המיעד לו.
אנשים רבים נוטים לרקוח מספר לא מבוטל של תרופות על מנת להוריד את הסטרס, לטפל בטפילים ובמחלות.
היעילות שבפעולה זו אינה ברורה, יתכן וישנם תרופות המבטלות זו את זו.
האפקטיביות של שיטה זולא מדודה וברורה, התרופות הללו יכולות לעזור במניעת טפילים חיצוניים וזהומים חיצוניים, אך יעילותם נמוכה יחסית להזרקה ישירה של אנטיביוטיקה.
על כל מקרה, בשונה לשאר דגי המים המתוקים, דגי הסטינגריי בעלי טפילים ונטייה למחלות שונה משל שאר הדגים(ראה בהרחבה פרק מחלות), מומלץ להכניס בכל מקרה שלאא יהיה תרופה הנקראת dilimin נגד טפיל היכול להימצא על הסטינגריי (ראה בהרחבה פרק מחלות), יתכן ובתחילה לא נזהה את הטפיל בשל גודלו ולכן לא כדי לקחת סיכון מיותר ולבצע את הטיפול.
חשוב לא פחות בתקופת הבידוד לעודד את הדג לאכול, היו דגים אשר לאחר יום יחלו לאכול וכאלו שרק אחרי שבוע יסכימו לאכול.
מזון אשר מומלץ לנסות ולגרום לדגים אלו לאכול הם מיני התולעים (תולעי המים) כמו טוביפקס, דם ואדומות.ניתן אף לנסות להאכיל בדג חי קטן
סוף תקופת האיקלום היא החלטה שלכם, לרוב הזמן המומלץ הוא 10 ימים, כך ניתן לזהות התפרצות של מחלות, מה שחשוב הוא לראות כי הדג אוכל באגרסיביות ולא מתחבא.
לסיכום מה שחשוב באיקלום זני הסטינגריי הוא זמן וסבלנות.
איקלום נכון איטי ומחושב לרוב יביא להצלחה בגידול הדג לשנים רבות.
מחלות ודרכי טיפול בהם
לאחר איקלום הסטינגריי יש לעקוב אחר התנהגותו ומצב בריאותו.
כיצד מזהים אצל הסטינגריי איתותים למחלה, ובכן נגענו בזה מעט בפרק האיקלום ונרחיב את הנושא כאן.
רוב מיני הסטינגריי אשר הובאו לבית המגדל במצב טוב יחלו לאכול לאחר יומיים שלושה ובמינים המשתייכים לקבוצת העיניים הקטנות והטיגר ריי יחלו לאכול לאחר שבוע עד שבועיים.
במידה והסטינגריי אינו אוכל בפרק זמן זה יש לבודד את הדג ולחפש אינדיקציות לנוכחות מחלה.
כיצד מתנהג דג סטינגריי חולה?
ובכן דגיי הסטינגריי מטיבעם דגים רעבתניים ומלאי סקרנות. דג בריא יחפש ברוב שעות היום מזון ברחבי האקווריום ולעולם לא יסרב למזון המוצע לו , גם אם לאחונה הוא אכל. במידה והדג מסרב לאכול זוהי אינדיקציה לבעיה כל שהיא.
במידה והדג מרחף רוב שעות היום במרכז האקווריום ולא בקירבת המצע זוהי גם אינדיקציה לכך שיתכן וישנה מחלה כל שהיא.
במידה והדג רוב שעות היום נמצא מחופר בקרקעית או נושם בכבדות אלו הם גם סימנים לכך שמשהו אינו כשורה.
במידה וחיפשתם ולא מצאתם את גורם המחלה ,הכל נראה תקין למראית העין, יתכן כי ישנה בעיה עם הפרמטרים של המים, להזכירכם כי נוכחות ניטראט וניטריט גבוהה פוגעת בדגים אלו.
אם בכל זאת כל הפרמטרים תקינים ועדין הדג מתנהג על פי אחד מהאופנים המוזכרים מעלה בודדו את הדג, יתכן מאוד כי הוא אינו אוכל בשל מינים אגרסיבים יותר של דגים אשר מונעים ממנו להגיע אל האוכל. לרוב הדבר בא לידי ביטוי כאשר כל סביבת האקווריום נראת בריאה.
מאפיני המחלות של דגי הסטינגרי אינן לרוב זהים למחלות שאר דגי המים המתוקים הטרופיים, לדוגמא - דגי הסטינגרי אינם רגישים לטפילים של מחלת הנק' הלבנות בניגוד לשאר דגי המים המתוקים אך יתכן וימצא אליהם טפיל argulus (לא זה לא קללה), אשר בשמו העממי נקרא עלוקה של דגי מים מתוקים.
זיהום פיטרייתי- פונגס
זוהי בעצם המחלה הנפוצה ביותר אצל דגי הסטינגריי של מים מתוקים.
לרוב מתרחשת כזיהום משני לאחר היתפתחות בקטריאלית על פצע כל שהוא או בדג אשר נמצא במצב סטרס חמור ,דבר הפוגע בחוסן מערכת החיסון שלו.
מאוד נפוץ להיתקל בפטריה זו באזור הזנב והעוקץ , בשל צורת הדייג והכנת המשלוח שלהם לשווקים השונים.
הסיבה אשר לרוב אנו נתקלים בפטריה זו אצל דגי הסטינגריי כאשר אנו באים לרכוש אותם, היא בשל העובדה כי הדג מקבל טיפול אנטיביוטי אצל המייבא לפני שחרורו אל השוק, אך טיפול אנטיביוטי אינו מענה לבעית הפטריה.
אז מה צריך לעשות ? לבודד את הדג (על אף שהסיכון כי ידביק דג כל שהוא הוא נמוך), כך יהיה נוח יותר לעקוב ולטפל בדג, להסיר במידת האפשר ובעדינות את שכבת הפונגס בכדי לאתר פצעים או זיהומים מתחת לשכבה זו.
איכות מים טובה היא פתרון מצוין לבעיה זו , במידה והמים יהיו אופטימלים לדג הוא יבריא באופן עצמאי, בנוסף הוספה של מלח בישול NaCl זהו גם פתרון אפקטיבי כנגד הפונגס.
זיהום בקטריאלי-
זיהום בקטריאלי לרוב אינו נפוץ אצל דגי הסטינגריי ,אך בהחלט עלול להתרחש בתנאי מים ירודים.
את הזיהום ניתן לאתר כאשר מופיעים אזורים אדומים (ראו בפרק בחירת הדג)
אופן הטיפול הינו ע"י מתן אנטיביוטיקה (מומלץ על בסיס ניטרופורמזון).
Argulus -
טפילים אלו נראים כנקודות חומות בקוטר של 2 -3 מ"מ. לרוב ימצאו מס' לא רב של טפילים אלו על הדג, אך במקרה של הזנחה מספרם יעלה במהירות ויסכן את בריאותו של הדג.
טפילים אלו ניזונים מנוזלי הדג ע"י החדרת אבר היניקה , החשש העיקרי הינו זיהום הנוצר עקב החדרת האבר.
סיכון נוסף בנוכחות של טפילים אלו ,כאשר הם במספרים רבים הם עלולים להיתפשט לכיוון הזימים ולגרום לחנק הדג.
כיצד הם נראים? בתמונת מטה.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5264
ובהגדלה מקרוסקופית
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5265
את הטפילים הללו ניתן להוציא בעזרת פינצטה ע"י צביטה של הטפיל ומשיכתו בעדינות החוצה, אך בכדי להיות בטוחים ב 100% כי הדג אינו נגוע בטפילים רצוי להישתמש בחומר על בסיס Dimilin זהו חומר חדש אך בטוח לשימוש לדגי הסטינגריי בניגוד לחומר Dylox אשר רעיל לדגי הסטינגריי ואסור בתחלית האיסור לשימוש בדגים אלו ראו הוזהרתם !!!!
אזהרות:
ידוע כי דגי הסטינגריי של מים מלוחים רגישים מאוד לחומרים מסוימים הנמצאים בתרופות , עדיין לא ברור האם גם לדגי הסטינגרי של מים מתוקים ישנה רגישות אך על כל מקרה שלא יהיה מומלץ להימנע משימוש בחומרים הבאים :
1) מלכיט גריין
2) תרופות על בסיס קופר
3) תרופות על בסיס סולפט.
במידה ואתם משתמשים בתרופה חדשה ואינכם יודעים או אינכם בטוחים כי היא לא מסוכנת לסטינגריי נסו אותה בעזרת 50% פחות מהמינון המקובל.
רביה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5252
הסטינגריי כמו שאר דגי הסחוס מעבירים את זרעם בהפריה פנימית.
זכרי הסטינגריי מצויידים באבר הנקרא קלספר, כפי שניתן לראות בתמונה מטה אלו הם שני האברים הגליליים הבולטים החוצה מסנפיר הבטן
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5251
קלספר הוא אבר אשר יעודו להעביר זרע אל תוך גוף הנקבה. מרגע היוולדם של דגים אלו ניתן להבדיל בזהותם המינית.
אצל זכר בוגר הקלספר עובר את סנפירי הבטן כפי שניתן לראות בתמונה מעלה וניתן להבחין בהם בברור, לעומת זאת זכר אשר לא הגיע לבגרותו המינית , הקלספר אינו מפותח ואינו עובר את סנפירי הבטן. בכדי להבחין בהם יש לבדוק את צידו התחתון של הדג.
כך בדגי הסטינגריי ניתן להבחין ולהבדיל בין זכר לנקבה ובין זכר בוגר לזכר אשר עדיין לא הגיע לבגרותו המינית.
כאשר אנו מיעדים דגים אלו לרביה, חשוב קודם לכן להבין/ להכיר מספר עובדות חשובות:
תנאי הרביה בין מין למין משתנים , כך שלא נוכל להתבסס באופן מקובע על הצלחות רביה בזנים אשר קלים יחסית לרביה ומינים הקשים לרביה.
אלמנט נוסף הוא בשלותו המינית של הדג, קל להבחין בדבר אצל הזכר אך אין דרך ודאית לקבוע מתי הנקבה מגיע לבשלות מינית, כך שאם גידלתי דגי סטינגריי אשר הם באותו הגיל יתכן כי הזכר היה מפותח מבחינה מינית ואילו הנקבה עדיין לא הגיע לבשלותה המינית, הפרשי הגיל בין בגרות המינית של הזכר והנקבה אף יכולים להימדד בשנים.
זנים קטנים של הסטינגריי קלים יותר לרביה מאשר מינים גדולים יותר, ככלל רוב הרביות המתרחשות באקווריומים בייתים הם של זן ה- motoro.
מהצלבה של דיווחים על הצלחות רבייה ואופן הכנת הדגים לרביה עולים קווים מנחים עליהם ניתן להיסתמך (שימו לב ההצלבה בוצעה על ידי לכן אין הדבר בעל תוקף מדעי).
בחירת הדגים המיועדים לרביה- רוב זני הסטינגריי אשר גדלים אצל המגדל מ"גיל צעיר" יתרבו בקלות רבה יותר מאשר אותו הזן אשר נתפס בטבע בבגרותו (בעת הגיעו כבר לבגרות מינית). הסיבה לכך טמונה באיקלום, פרטים צעירים יתאקלמו טוב יותר מפרטים בוגרים ויתרגלו לנוכחות אדם, בניגוד לפרטים הבוגרים אשר ירגישו לא בנוח, דבר אשר יפגע בתהליך החיזור ובהתנהגות הרביה.
בנוסף עולה שוב ושוב הטענה כי זנים בעלי מורפים זהים מרגישים נוח יותר אחד בסביבתו של האחר וסיכוי הצלחת הרביה גבוה יותר.
מזון - פרטים המיועדים לרביה צריכים לקבל שיגרת מזון קבועה, אינטנסיבית ומגוונת ככל האפשר.
המזון צריך להיות עשיר ומגוון ככל הניתן גם לאורך היום , רצוי להאכיל ביותר מפעמיים ליום.
איכות המים - עם ההאכלות המסיביות יש לשמור על איכות מים גבוהה ויציבה. המשחק בפרמטרים של המים צריך לשאוף לאפס, מה גם שבין זן לזן הטולרנס של ה PH משתנה , לכן רצוי קודם לכן לאסוף מקסימום מידע על אותו הזן (הרחבה על תנאי רביה אופטימלים יבוא במאמר טקסמוניה והזנים).
לא ברור אם חיקוי של סביבה הטבעית של דגים אלו עוזר בתהליך הרביה, ידועים מקרים רבים בהם לא היה באקווריום הרביה מצע, צמחים ועצי סחף.
הפלות, ועוברים לא מפותחים יכולים בהחלט להיווצר במשך שנתיים עד הריון מוצלח ופורה, ראה בתמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5253
נקבה בהריון ניתן לזהות על פי "גיבנת" המתפתחת באופן סימטרי בחלקו האחורי של הגוף בבסיס הזנב, שם נמצאים העוברים במהלך ההריון.
משך ההריון נמשך בשבי כ- 3 חודשים ובסופה יכולים להיות 1 - 12 ולדות.
ההורים אינם מראים התנהגות אגרסיבית או טיפול בצאצאים .
בהגיח העובר לעולם הוא עצמאי לחלוטין ומפותח כדמות הוריו ראו בתמונות מטה:
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5256
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5254
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5255
מאמרים אחרונים אשר יצאו בתחום מעידים על כך שהצאצאים מתפתחים טוב יותר בסביבת ההורים.
טוב אז מה נשאר, רק לומר בהצלחה וקדימה להתחיל להרבות את הדגים המופלאים הללו.
חברים אני מציג בפניכם דג שקוראים לו StingRay ...
בואו נחלק את השם של הדג לשניים ולקבל Sting ו Ray , מפרוק זה עולות שתי שאלות מרכזיות:
1) היכן נמצא העוקץ?
2) Who The Fuck Is Ray? :o
אז בכדי לענות על שתי שאלות אלו ולגרום לכל חובבי המים המלוחים לעבור למתוקים, הכנו עבורכם מאמר מקיף הן לחובב המתחיל והן לחובב המתקדם על דגים יחודים אלו
כל שנשאר הוא להתחיל לקרוא, להחכים ולהנות אז אך אומרים באנגלית Let's Get Rummbal
הקדמה-
כיצד נולד המאמר? - ובכן גיליתי עניין רב בדגים אלו מאז ומתמיד, אך בעת האחרונה העניין הוחלף ברצון לגדל דגים אלו בביתי.
תרתי שמח וטוב לבב למאגר המידע הגדול והרציני ביותר בתחומו בארץ הרי הוא פורום העמותה וספינת הדגל של מגדלי דגי הנוי בישראל Aqua (אני מקווה שהפרסומת הסמויה עבדה :hair: ) וכאשר ראיתי כי אין חומר מסודר על הדגים המיוחדים האלו (ליתר דיוק ישנו פרופיל כללי על סוג דגים אלו באקווה דקס, שווה להיכנס!!!) התחלתי לערוך מחקר יסודי ומעמיק בכוחות עצמי (לא היה לי מושג למה אני נכנס).
כהרגלי הלכתי למספר סוחרים בכדי לקבל מידע על הדג, ושם רבותי התגלתה לי האמת הערומה של ענף הדגים בישראל:
ראשית הקבוצה פולגה לשניים, אלו שנרתעו ואמרו כי הם אינם רוצים כלל וכלל להתעסק עם דגים אלו , ואלו שלא נרתעו סיפרו לי סיפורים שתאמינו לי היצ'קוק קטן לידם, לדוגמא: "אני לא מבין למה מנסים לאקלם דגים של מים מלוחים במתוקים, אני חושב שזה לא נכון, הם מחזיקים מקסימום שבועיים, חבל אני חושב עליך" או "לא יודע , הוא היה בסדר פתאום הוא מת יכול להיות שהסייפן הציק לו והרג אותו" .(אגב אינני מכליל את כלל הסוחרים)
אני נבהלתי, אך לאחר סוף המחקר הבנתי שזה אפשרי, כל מה שצריך זה ידע.
בקיצור חברים אינני רוצה להלאות אתכם יותר מדי בסיפורים מטרות המאמר הם:
1)מתן ידע הולם ומקיף על הדג (חייבים מאמר כזה פה)
2) קידום נושא גידול הדגים הללו בישראל
3) אם להם יש... אז גם אנחנו צריכים :wink:
אגב לפני שמתחילים- הדג בשמו העברי נקרא דג סחוס עוקצני של מים מתוקים אנו נקרא לו לשם הנוחות סטינגריי (פשוט יש לי הקצאה של אותיות)
דבר שני המאמר הנוכחי יעסוק בסטינגריי מדרום אמריקה.
אה ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר..... הנה תמונה לפתיחת התאבון
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5195
מוצא -
הסטינגריי הלו הם מסוג Ptamotrygon שייך למחלקת דגי הסחוס בהם נמנים דגי המסור , הכרישים, וכמובן הסטינגריי של מים מלוחים ומתוקים.
תפוצתם העיקרית של של הסטינגריי (של מים מתוקים) נמצאת בעיקר באזרים הטרופיים (בעיקר בדרום אמריקה).
ישנן שתי תאוריות אשר מסבירות את הופעתם של דגי הסטינגריי במים מתוקים:
האחת - הועלתה ע"י BROOKS וטענה כי לפני שהרי האינדים הורמו מעל לגובה פני הים, בערך לפני כ - 80 מיליון שנה סטינגריי מהאוקיאנוס הפסיפי היגרו לשפכי נהר האמזונס, בכדי להימלט מטורפים או לתור אחר מזון (בתקופה זו האמזונס זרם/נשפך אל האוקיאנוס הפסיפי/שקט) , והתרגלו למים מליחים.
כאשר הרי האנדים נוצרו בתקופת ה - Cretaceous, נהר האמזונס שינה את כיוון זרימתו מזרחה ובהדרגה כלא את הסטינגריי במים מתוקים.
תאוריה זו פותחה מניתוח הטפילים של סטינגריי ממים מתוקים ומלוחים והשוואתם ומכאן נבעה המסקנה כי potamotrygon (סוג הסטינגריי שאנו נעסוק בו במאמר) קרוב מאוד לסוג - Urolophis (סטינגרי של מים מלוחים מהאוקיאנוס הפסיפי).
התאוריה השניה שרק בעת האחרונה הוצאה, הסתמכה על בדיקות DNA .
LOVEJOY העלה את התאוריה כי הסטינגריי של מים מתוקים התפתח רק בשלב מאוחר יותר לפני כ - 20 מיליון שנה בתקופת ה- Miocene זאת מניתוח ה DNA, שהראה כי הקרבה היא בין הסוג של המים המתוקים Potamotrygon לבין הסוג Himantara (סטינגריי מים מלוחם מהאוקינוס האטלנטי).
נכון להיום לא ניתן לקבוע אלו משתי התאוריות נכונה, אך רוב המדענים יסכימו כי מקור הסטינגריי של מים מתוקים מוצאם מסטינגריי של מים מלוחים.
מאובן של סטינגריי מצפון אמריקה מראה כי כמעט ולא היה שינוי בהתפתחות הסטינגריי במשך 50 מיליון שנה .
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5196
הסטינג ריי של מים מתוקים איבדו את יכולתם במשך הזמן להיפטר ממלחים כמו קרוביהם מהמים המלוחים.
טקסמוניה -
מיון זני הסטינגריי מורכב ומסובך, מעט מאוד מינים זכו לקבל שם מדעי וזאת בשל מספר המורפים הגדול בזנים (מורפ - מתאר את אותו המין אך בנראה שונה).
לעיתים אף ניתן למצוא מורפים זהים ולטעון כי הם שייכים לאותו המין אך בבדיקה יותר מעמיקה מגלים כי מדובר בזנים שונים.
עכשיו אתם יכולים להבין מדוע הנושא כל כך מורכב.
הטקסמוניה מאוד דינמית ומשתנה , כל פעם מגלים דברים חדשים לכן בדומה ל L'יים הסטינגריי קיבל גם הוא מקום מיוחד בצורת האות P ולידה מספר עד שישיכו אותם לזן מסוים או/ו יגדירו אותם כזן חדש (ארתור נכון שאתה מקנא :wink: ).
השמות אשר יופיעו במאמר לרוב לקוחים מהשפה השגורה בפי הסוחרים המיבאים, במידה ויצויין מין עם שם מדעי במאמר יובהר כי זהו שמו המדעי.
אינני רוצה להיכנס לעומק בנושא זה משום שאני יעלה מאמר מסודר בנושא על זיהוי מיני הסטינגריי בנפרד (אתכם הסליחה :oops: ).
אנטומיה -
הצד העליון (צד הגב) -
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5197
העיניים - את דגי הסטינגריי ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות המבוססות על מבנה העיניים.
הקבוצה הראשונה, אשר יותר שכיחה ביבוא היא קבוצת העיניים הבולטות אשר נמצאות בהגבהה ביחס לגוף.
אישון העין גדול ובצורת U כפי שניתן לראות בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5198
צורה זו של מבנה העין מאפשרת לדג לראות היטב גם כשהוא מחופר בקרקעית, דגים מקבוצה זו בד"כ בעלי ראיה טובה מאוד.
הקבוצה השניה, אשר פחות שכיחה היא קבוצת העיניים הקטנות, אשר מבנה העין פחות מורכב מהקבוצה הראשונה, ולהם ראייה פחות טובה.
לעיני הסטינגריי יש מנגנון הנקרא operculum pupillare אשר מצר ומרחיב את האישון (בדומה לחתולים, אלה שהולכים על ארבע) ומאפשר קליטת אור רבה, כך שגם במים עכורים אשר הראות בהם נמוכה דגים אלו רואים היטב.
שיני העור- לסטינגרי בדומה לקרוביהם הכרישים, אין קשקשים.
גופם מכוסה בשיכבת שיני העור (רקמות אלו בתקריב מקרוסקופי דומות במבניהם לשיניים)
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5199
דבר המקנה תחושה של נייר זכוכית עדין כאשר נוגעים בעורם.
בחלק מהזנים שיני העור מוארכות במידה ניכרת ויוצרות גבשושיות הדומות לקוצים ראו בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5200
ספירקול - חור ההשפרצה העילי - מדענים מאמינים כי מדובר בזימים אשר עברו "הסבה" ועלו לחלקו העליון של הגוף.
זאת בשל צורת הדג והתנהגותו כשוכן קרקעית. אבר זה היתפתח בשל הצורך להעביר מים גם כשהדג מחופר בקרקעית , משום שלא תמיד מים יכולים לעבור דרך הזימים הנמצאים בחלקו התחתון של הגוף, אז נכנס הספירקול לפעולה והמים זורמים דרכו ללא הפרעה.
האבר נמצא מאחורי עין הדג ראו בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5201
העוקץ- סוף סוף נצליח לענות על השאלה הראשונה :wink:
זהו נשק ההגנה של הסטינגריי. הוא ממוקם בערך באמצע הזנב.
למינים רבים ישנם שניים ואף שלושה עוקצים בוא זמנית.
העוקץ אינו משמש כאמצעי התקפי, לא נגד בני אדם ולא נגד דגים אחרים. רק כאשר הדג יחוש בסכנה ממשית לחייו יכנס העוקץ לפעולה כאמצעי אחרון להגנה.
העוקץ הוא ארסי, לא נעשו עדיין מחקרים ספציפיים על הרכב הארס והיכן הוא נמצא, אם בתוך העוקץ עצמו או ברקמה העוטפת אותו.
עקיצת הסטיגנריי מאוד כואבת ; אך לא ידוע על מקרי מוות ישירים מהארס במדינות מערביות.
יש לזכור כי עוצמת הארס ורעילותו יכולה להשתנות ממין למין ולקחת זאת בחשבון.
למען האמת הסכנה המוחשית יותר היא התפתחות זיהום משני באבר הפגוע, אין לקחת סיכון בשום מקרה ולהתפנות לעזרה רפואית מקצועית לאחר מתן עזרה ראשונה (ראה פרק עזרה ראשונה).
על אף שלא נרשמו מקרי מוות במדינות המערביות בדרום אמריקה מדיי שנה נופלים למשכבם אנשים הנפגעו מעקיצת הסטינגריי וזאת בשל העדר טיפול רפואי מינימאלי.
האוכלוסיה העיקרית הנפגעת הם ילדים ודייגים, בשל כך הילידים מפחדים מהסטינגריי יותר מכל חיה אחרת השוכנת במימי הנהר.
העוקץ הישן נושר ומתחלף אחת לשישה חודשים.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5202
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5203
הצד התחתון (צד הבטן) -
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5204
סנפירי החזה- בכל סנפירי החזה והבטן יש לסטינגריי רצפטורים (קלטנים) - תאי עצב אשר בעזרתם הוא יכול לחוש בטרפו.
ניתן לראות היטב את אופי הפעולה כאשר סנפיריו של הדג נוגעים במזון ובאותו הרגע הוא מביא את מזונו לפיו (אגב זו אחת מהשיטות בהם ניתן לעודד את הדג לאכול ראה פרק איקלום).
באזור הפה קיים ריכוז גבוה של רצפטורים באמפולות לוריצנטיות.
הרצפטורים קולטים פולסים חשמליים (לב פועם, שריר) וכך הסטינגריי מוצא את טרפו המחופר בקרקעית.
חריצי הזימים- בכל צד ישנם 5 חריצים.
הפה והמנשך- את הפה מסתיר סחוס האף והמנשך כפי שניתן לראות התמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5205
לסתות הפה אינן מחוברות בניהם
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5206
בחלק מזני הסטינגריי מצאו כי לזכרים בתקופת הפוריות שיניים ארוכות וחדות יותר משל הנקבות.
השיניים אצל דגי הסטינגריי בדומה לכרישים צומחות באופן תמידי ,שן חדשה מחליפה ישנה.
אברים פנימיים-
הזימים - הסטינגריי בעלי זימים דיי גדולים וזאת בשל קצב המטבוליזים הגבוה (זו הסיבה שהם זקוקים לחמצן רב).
הזימים נשטפים באופן פסיבי (בשונה מהכרישים אשר חיבים להיות בתנועה מתמדת על מנת לשטוף את זימיהם) ולכן אינם משקיעים אנרגיה בתהליך זה.
הכבד - האבר הוא דיי גדול יחסית לגופם ומכוסה בשכבת שומן עבה על מנת לעזור בשיווי המשקל במים, זאת משום שלדגי הסטינגריי אין מנגנון ציפה כמו לשאר דגי המים המתוקים.
הקיבה והמעיים - נמצאים מאחורי הכבד. המעיים בנויים בצורה מיוחדת (בדומה לכרישים) וזהו הקיפול הספירלי ראו בתמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5207
צורת הבורג הזו מגדילה את שטח הפנים וכך המזון מתעכל טוב יותר.
דרך הקיפול הספירלי מגיעה גם הצורה הטיפוסית של הצואה.
הצואה צמיגה כגומי ומסובסבת.
שלד הדג - עשוי כלול מסחוס ומשקעי סידן.
סנפירי החזה והבטן מתחברים בקצה הזנב, סנפירי החזה מתחברים גם בקצה הראש שם נמצא גם חדר הזימים.
התפתחות העובר - הסטינגרי הם בעלי ביצית אשר ממנה מתפתחים מספר עוברים (עד 12 תלוי בגודל הדג) ללא שיליה.
העוברים נולדים מפותחים לגמרי ועצמאיים.
כאשר הם נמצאים בגוף האם הם ניזונים משק חלבון גדול ובעזרת נימי דם הם סופחים חמצן.
משך ההריון הוא כ 3 חודשים.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5208
טוב עד כאן פרק האנטומיה, אני מבקש לקרוא את פרק העזרה הראשונה בעיון, אחרי הכל עם בריאות לא משחקים
עזרה ראשונה -
חברים כאן נגמרים כל הצחוקים והקלות הראש, זה לא דבר של מה בכך להיעקץ ע"י הסטינגריי.
הפתרון הטוב ביותר לטיפול העקיצה של דג זה היא לא להיעקץ, לנקוט משנה זהירות בעבודה עם הדג ובתוך האקווריום, בזמן האכלה ובטיפול השוטף.
דעו לכם וזכרו תמיד כי גם עוקץ של דג סטינגריי מת מסוכן ומכיל בתוכו רעל, גם עוקץ מושל (אחד שנפל והתערבב עם המצע ונדקרתם ממנו מסוכן) לכן לא להכניס סתם ידיים, לעבוד כמה שיותר זהיר ולא לפשפש במצע.
אך כמו תמיד גם לאנשים זהירים ומנוסים קורות תאונות.
אז מה עליכם לעשות כאשר כבר נעקצתם?
1) שלוט, ווסת כל דימום הנראה לעין, אם כלי דם כל שהוא נפגע/נוקב הפעל לחץ חזק וישיר על המקום, לא משנה עד כמה כואב המקום (חשש מאיבוד דם וכניסה להלם היפוולמי).
2) אין לשים חוסם עורקים או תחבושת לחץ (תחבושת אישית לדוגמא) על כלל האבר הפגוע, התנפחות האבר כלל אינה נפוצה במקרים אלו (פרט לתגובות אלרגיות).
3) כמה שיותר מהר (רק לאחר עצירת הדימום במידה וישנו אחד שכזה) יש לשים את האזור הפגוע תחת מים חמים ככל האפשר ( ככל שאותו אדם יכול לסבול), במידה ומישהו עוזר לנפגע רצוי שיבדוק את המים לפני תחילת הטיפול ( למנוע אפשרות של כוויה), טיפול זה אמור להפחית את הכאב משמעותית.
יש להשאיר את האבר הפגוע תחת המים עד שהכאב ירגע.
4) יש לחטא את המקום כמה שיותר מהר מרגע הוצאת האבר הפגוע מהמים החמים.
ניתן לשטוף בעזרת חומרי חיטוי כגון סביאור.
5) גש לקבל טיפול רפואי כמה שיותר מהר, גם אם העקיצה והפגיעה נראים קלים ביותר, בכל מקרה המקום צריך לעבור צילום רנטגן על מנת לאתר עוקץ או שברים שלו בתוך הפצע.
חשוב: כאשר אתם מתפנים לטיפול הרפואי להסביר לרופאים במדויק מה קרה ועל הדג.
להסביר להם כי הדג אשר אתם מגדלים ארסי ולוודא שהרופא מתייחס לכך ברצינות ופועל בהתאם (גם אני היתי בטוח שעובדים עליי , אחרי הכל מי מגדל דברים כאלה)
איזה טיפול אתם צפויים לקבל בבית החולים?
האמת שאינני רוצה להרחיב יותר מדי בנושא כעצת ידיד קרוב שלי (וטרינר בעיסוקו) אשר האיר את עיני בכך שאנשים ייקחו עליהם את האחריות ויגרמו לעצמם נזק ( פשוט יש אנשים שחושבים שהם הופכים ל"מיני רופאים" לאחר שהם קוראים קצת) אבל שתדעו על קצה המזלג מול מה אתם עומדים:
סביר להניח כי יזריקו לכם לידוקאין 1% בכדי להרגיע לכם את המקום (מה גם שחומר זה בשילוב הארס מפחית למינימום את הפגיעה ברקמות, לא ברור כיצד זה קורה).
תעברו סריקה/צילום רנטגן בכדי לזהות עוקץ או/ו שברי עוקץ במקום הפציעה. במידה וימצאו שאריות או עוקץ שבור ינתחו את המקום על מנת להוציאו (זאת במידה ולא הצליחו להוציא אותו בדרך אחרת).
את 24 השעות הבאות אתם תעברו ככל הנראה בהשגחה בבית החולים בכדי לוודא כי אינכם מפתחים אלרגיות ומצבכם יציב- וזה היה התרחיש הטוב בו אחרי 24 שעות אתם חוזרים הביתה , אך לא תמיד כך הדברים לכן חשוב, חשוב, חשוב להתפנות לטיפול רפואי כמה שיותר מהר ולא לשחק עם זה.
אני מציע להדפיס את שלבי טיפול העזרה הראשונה ולשים אותה בהישג יד למקרה וקרתה תאונה.
אני יודע, כולנו יודעים להפנים את אשר קראנו אך בזמן לחץ נוטים לשכוח דברים חשובים ואת סדר פעולותיהם, עשו זאת היום למנוע אסונות מחר.
__________________________________________________ _________________________________
אתנחתה קלה: תראו הבטחתי לשייקה להכין מאמר שלא היה בנוי רק מנתונים יבשים, שהיה גם קליל ומצחיק אז הנה פינת שייקה-
בדיחה: איך מכניסים סטינגריי לאקווריום בשלושה שלבים????
תשובה: פותחים את המכסה, שמים את הסטינגריי, סוגרים את המכסה.
היה מצחיק ? נהנתם ? לא ??? יופי חוזרים למאמר.
__________________________________________________ _________________________________
האקווריום -
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5211
בפרק זה נעסוק באספקטים השונים של תיכנון האקווריום, ציודו, ותוכנו.
כשנגשים לגידול דגי הסטינגריי צריכים לקחת בחשבון כי המינים הקטנים מביניהם צריכים אקווריום באורך של 1 מטר וברוחב של 40 ס"מ (גם גודל זה גבולי), לכן אקווריומים סטנדרטים הנמצאים בשוק לא תמיד מתאימים לדג ולצורה המיטבית בה ניתן להציגו.
מסיבה זו מומלץ להזמין אקווריום בנוי המתאים לצרכי הדג והמגדל לרווחת הכלל
רוב מיני הסטינגריי מגיעים לגודל של 50 ס"מ לפחות בקוטר, מכאן שמינימום נפח האקווריום צריך להיות 200 ליטר.
קצב גדילת הסטינגריי תלוי באופן ישיר בכמות המזון הניתנת לו ולא לגודל האקווריום, כך שבאקווריום קטן דג זה מהר מאוד יגיע למימדים שיעלו על גודל האקווריום.
דקורציית האקווריום משתנה בהתאם לגודל הזן. זנים קטנים ניתן לשלב צמחיה, גזעי סחף וסלעים אך בזנים המגיעים לממדים גדולים הדבר בלתי אפשרי.
נצפו מיני ריי גדולים אשר הזיזו סלעים דיי גדולים ממקומם בעת חיפוש אחר מזון!!!!
חשוב לציין כי סלעים או גזעי סחף עם קצוות חדים אין להכניס לאקווריום היות ועור הסטינגריי עדין מאוד דבר אשר יכול לגרום לפציעות (החשש העיקרי הוא מזיהום משני אשר יכול לגרום לתמותה).
גודל האקווריום: האקווריום המומלץ לגידול דגי הסטינגריי במידותיו הם: אורך של מינימום 1.20 מטר וברוחב של 60 ס"מ (כל המרבה הרי זה משובח), הגובה משחק תפקיד פחות חשוב באקווריום זה, גם הזנים הגדולים יותר יסתדרו עם אקווריום שגובהו 60 ס"מ כך שעבור מינים קטנים האקווריום האידיאלי הוא 1.20X60X40-50 .
דבר נוסף הסטינגריי הם חיות מאוד פעילות וסקרניות, לאחר איקלום טוב הם יחלו מיד לסרוק את סביבתם החדשה כולל אם יתאפשר להם הדבר גם מה שמחוץ לאקווריום, לכן חשוב לדאוג שהיה מכסה לאקווריום על מנת למנוע הימצאות דגים מחוצה לו.
איכות המים: הסטינגריי של המים המתוקים, כמו כלל דגי המים המתוקים סבלניים (יחסית) לשינויים של הפרמטרים במים , במקום חיותם כגון אגמים , נהרות ומקווי מים שונים ישנם שינויים תמידיים במים בצורה הדרגתית.
אך עם זאת דגים אלו לא יסבלו שינויים קיצוניים של המים בטווח הארוך.
ישנם מספר ערכים החשובים לדגים אלו:
1) קשיות ומוליכות.
2) PH.
3) ניטראט וניטריט.
4) מסיסות החמצן במים.
קשיות ומוליכות - באופן כללי מעדיפים דגי הסטינגריי מים רכים במוליכות של 200 מיקרוסימנס ומטה או ב GH 7 ומטה כאשר נמדדת הקשיות הכללית.
ישנם זני סטינגריי היותר רגישים לקשיות המים (כמו הזן CEJA) אל כל מיני הסטינגריי רגישים לקשיות בעת איקלומם בבית המגדל.
לאחר כשנה באקוורים ניתן לאקלם אותם למים קשים יותר .
מים קשים יכולים לגרום לסטינגריי עד איקלומם לגירודים וחוסר תאבון.
חשוב לציין כי דגים צעירים יסתגלו טוב יותר מאשר דגים בוגרים, לכן בדגים בוגרים חשוב לשמור על רמת קשיות נמוכה.
PH - בעוד דגי הסטינגריי חיים במים רכים וחומציים בטבע, רוב המינים יסבלו PH בין הטווחים 5-8 לאחר שאוקלמו היטב (ראה פרק איקלום), אך כמו תמיד לא מומלץ להגיע לקצוות הקיצון של טווחים אלו.
הדבר שונה באם רוצים להרבות דגים אלו באקווריום (ראה פרק רביה) , שם ה PH צריך להיות קבוע לעמוד על ערך של 6.5 לכל היותר!!!
ניטראט וניטריט - דגי הסטינגריי מאוד רגישים לנוכחות ניטראט וניטריט, לכן חשוב לבצע החלפות מים סדירות אחת לשבוע לכל הפחות 25% מנפח המים ולדאוג לפילטרציה טובה.
ברמות גבוהות של ניטראט וניטריט דגים אלו מפסיקים לאכול ואף יכולים להיפגע מוחית (מרגע זה הסיכוי להצלת הסטינגריי קלוש).
מסיסות החמצן במים -כמות החמצן הרווי במים צריכה להיות גבוהה, דגים אלו מאוד פעילים ולכן זקוקים להמון חמצן . חוסר חמצן (היפוקסיה) עלול לגרום אף הוא לחוסר תאבון ופגיעה מוחית.
המים בישראל - המים בישראל אינם אידיאלים לגידול דגי הסטינגריי, הן בשל קשיותם ו ה PH הגבוה שלהם והן בשל חומרים אחרים המוספים למים ורעילים לדגים עדינים אלו, לכן : מערכת אוסמוזה היא כלי שאין לוותר עליו כאשר אנו מתכוונים לגדל את דגי הסטינגריי.
לדעתי האישית (אף שאין לי נסיון בגידול דגים אלו) שילוב של 2/3 מי אוסמוזה ו 1/3 מי ברז יצרו תנאים טובים מאוד לגידול.
אף על פי כן יחיאל העיר את תשומת ליבי (וכאשר יחיאל אומר, לא מתווכחים עושים) , כי הרכב המים ותכולתו בישראל משתנה ולא תמיד אנו יודעים אלו חומרים מוסיפים למים . אז בכדי לא לקחת סיכון מיותר יש להשתמש במי אוסמוזה נטו + הוספת מיניראלים מבוקרת (גם בכדי ליצור באפר וגם מיניראלים החיוניים לדג) אל המים.
סיכום תת הפרק מים- חשוב תמיד, תמיד , תמיד באקווריום של סטינגריי לבדוק את הפרמטרים האלו במים ולהיות עם האצבע על הדופק.
מצורפים בזאת מאמרים המרחיבים לעומק מושגים שונים וידע על הרכב המים לכל המעוניין:
הכימיה של המיים צלילת עומק חלק I (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=157&mode=&order=0&thold=0)
הכימיה של המיים צלילת עומק חלק II (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=158&mode=&order=0&thold=0)
הכימיה של המיים צלילת עומק חלק III (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=159&mode=&order=0&thold=0)
אמוניה "הרוצח" צלילת עומק (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=17&mode=&order=0&thold=0)
מסיסות החמצן מאמר למתקדמים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=14&mode=&order=0&thold=0)
קשיות כללית וקשיות משתנה ולמה זה כל כך קשה (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=13&mode=&order=0&thold=0)
הפילטר: ובכן עדיין לא עסקנו בנושא ממה הסטינגריי ניזון (ראה פרק מזון) אך בגדול הוא ניזון ממזון חי, דבר המעלה את רמות הניטראט וניטריט לשמים, זאת במידה ואין ברשותנו מערכת פילטרציה מתאימה. לכן חשוב לתכנן את הפילטר היטב עם יכולת ביומסית גבוה.
הפילטרים המומלצים לשימוש הם פילטרים הפועלים על העיקרון רטוב/יבש בשל רמות החימצון הגבוהות שלהם, ובין פילטרים אלו מומלץ הסאמפ.
חשוב לקחת בחשבון כי הדג גודל למימדים גדולים ולכן לתכנן מראש פילטר היעמוד בשיא גודלו.
אני מציע לא להסתמך על מערכת אחת של פילטרציה ולגבות אותה במערכת נוספת במידה וישנה תקלה כל שהיא במערכת הראשית.
לא ארחיב יתר על המידה בנושא זה , מצורפים בזאת מאמרים הדנים בפילטרים השונים:
פילטרציה-סקירה בסיסית מונחים ומושגים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=266&mode=&order=0&thold=0)
הכל על ניצול הפילטר ושכבות הסינון (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=351&mode=&order=0&thold=0)
הסאמפ (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=256&mode=&order=0&thold=0)
טמ"פ : טמ"פ המים צריכה לעמוד בין 24-27 מעלות. על אף שהסטינגריי יכול לסבול טמ"פ גבוהות יותר עד כ - 30 מעלות בהחלט לא מומלץ להגיע לרמות כאלו.
רמת הפגיעות של הדגים בטמ"פ גבוהות בנוכחות ניטראט וניטריט גבוה מאוד ואף יכולה להיות קטלנית.
חשוב - גוף החימום חייב להיות עטוף / מוגן בשכבה נוספת, זאת משום שדגים אלו לא מרגישים את החום הנפלט ועלולים לקבל כוויות חמורות.
במידה וישנו סאמפ עדיף למקם את גוף החימום שם. ככלל מומלץ להכניס מינמום ציוד לאקווריום זה משום שלדגים אלו ישנה נטיה להזיז ולהפוך את כל אשר נמצא באקווריום.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5220http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5221
המצע: מומחים טוענים כי מצע האקווריום הוא חלק חשוב לגידול הסטינגריי.
במקום חיותם הטבעי חיים הסטינגריי בקרקעית אשר לרוב מורכבת מבוץ או חול (החול ברמה גבוהה מאוד)
חשוב לציין באותה הנשימה כי דגים אלו חסרי קשקשים ורגישים לפציעות מחפצים גסים או חדים, לכן מצע גס אינו מתאים (בעת התחפרותם במצע הם עלולים להיפצע).
אז איזה מצע אנו יכולים לשים באקווריום?
ובכן חול הוא אכן מצא טוב כל עוד הוא חול נהרות, לצורך העניין חול מאתרי בניה או הים נחשב חול גס אשר יפגע בעור הדג.
אם אינכם בטוחים מהו טיב החול אל תכניסו אותו לאקווריום.
מצע נוסף הוא החצץ, חשוב שהיה חצץ עדין ולא חד והכי חשוב אנרטי (אנו לא רוצים שינויים בערכי המים).
אם אין אתם התכוונים לשים פילטר תת קרקעי, עובי המצע לא אמור להעפיל על 6 ס"מ וזאת בכדי לא ליצור כיסים אן-ארוביים במצע.
הסטינגריי נהנים לנוח ולהתחפר במצע.
אוקי עכשיו נשאלת השאלה מדוע בכלל אני צריך את הכאב ראש הזה? למה אני צריך בכלל מצע?
בהחלט ניתן לעשות זאת, אקווריום ללא מצע יותר נוח לתיחזוק ואין אנו לוקחים סיכון שמא המצע גס מידי לדגים.
מצב של אקווריום ללא מצע כלל אינו טבעי לסטינגריי וזמן ההיתאקלמות יתארך, בתחילה הוא יריגש חסר בטחון היות והא אינו מצליח לסרוק את הקרקעית בעזרת סנפיריו (זוכרים אנטומיה, רצפטורים), אך בסופו של דבר הוא יתרגל וירגיש כמו בבית (סליחה כמו באקווריום :wink: ).
תאורה: הסטינגריי רגישים לתאורה חזקה, זאת בשל יכולתם לקלוט קרני אור חלשים ביותר (שוב אנו חוזרים לאנטומיה), לכן יש לספק להם תאורה עמומה (יחסית) על מנת שירגישו בטוח ובנוח להיסתובב ברחבי האקווריום.
בתאורה חזקה מידי הסטינגריי רוב שעות ההארה יהיה מחופר במצע (במידה ויש מצע) , מה גם שהדבר עלול לגרום לעיוורון של הדג ראו הוזהרתם!!!
מזון -
טוב , אז אחרי שהבנו איזה אקווריום אנחנו צריכים ,איכות המים, וציוד מתאים לגידול הסטינגריי השלב האחרון לפני ההחלטה לקנות את הדג הוא לדעת מהו מזונו.
אז מה בעצם הוא אוכל?
ובכן הסטינגריי ניזון ממזון חי בלבד (כולל מזון קפוא). חשוב מאוד לדאוג לכך שמזונו יהיה מגוון, וכפי שצוין כבר קודם קודם אלו דגים מאוד פעילים לכן יש להאכילם לכל הפחות פעם ביום אך עדיף פעמיים.
להלן רשימת המזונות המומלצים:
1) דגי זהב ו/או דגים קטנים אחרים
2) חתיכות דגים קצוצות (עדיף של מיים מתוקים)
3) מיני שרימפסים
4) תולעי דם
5) תולעי טוביפקס
4) תולעים אדומות
6) שלשולי הגשם
לסטינגריי חדש המגיע לאקווריום, ממולץ להאכילו בתחילה עם מזונות "טבעיים" כגון תולעי המים למינייהם (טוביפקס, תולעים אדומות, תולעי דם), מזונות אלו לרוב מתקבלים בברכה ולאט לאט להרגילו לשאר המזונות.
לדגים קטנים ניתן לספק אף זחלי יתושים או שאר זחלי מים אחרים.
הדרך הטובה ביותר לוודא כי הסטינגריי החדש אוכל היא ע"י מעקב וכאשר הדג עולה מעל המזון עם הספירקול (ראה פרק אנטומיה) נפתח ונסגר זו אינדיקציה טובה לכך שהסטינגריי אוכל.
על אף שכל מיני הסטינגריי ניזונים מאוכל חיי נצפו מינים אשר אכלו גם מזון צמחי.
בגן החיות אשר נמצא בפרקפורט מיני סטינגריי (motoro) אשר נמצאים בתוכנית רביה בתפריטם ישנו גם הרכב צמחי.
התיחסות לסוגי המזון-
דגי זהב: זהו בהחלט מזון טוב אך יש לדעת כי אצל דגי הזהב ישנו אנזים בעורם הפוגע בוויטמין B1 לכן יש להוסיף ויטמין זה באופן אקטיבי.
מיני השרימפסים: על אף שדגי הסטינגריי יתגברו בקלות על שריון השרימפס , מומלץ להסיר את השריון לפני האכלה בכדי לצמצמם ככל האפשר את השאריות במים.
שלשולי הגשם: בתחילה היה מאוד קשה לסטינגריי לאכול מזון זה כיחידה אחת, אך עד מהרה הם יבינו את העיקרון וישאבו את כל השלשול לחלל הפה.
בתחילה מומלץ להרגילו למזון ולקצוץ להם את השילשולים לחתיכות קטנות רק לאחר שהדג התרגל למזון הנ"ל רק אז ניתן להרגילו לאכול אותו בשלמות.
תולעי טוביפקס, אדומות ודם: במידה ומאכילים את הדגים בתולעים חיות יש לשים לב שהתולעים אינם מתחפרים במצע ומקימים מושבות, דבר זה עלול להעלות את רמות הניטראט והניטריט (ראה פרק אקווריום- מים) ובכך לגרום נזק לדגים.
טוב אז מה לגבי שאר המזונות?
מזונות יבשים דגים אלו בטח ובטח לא יאכלו, לא משנה כמה תנסו להרגילם, אבל מקורות הזנה שונים ממגוון המזונות החיים בהחלט ניתן לנסות ולהאכיל את הדגים ככלל ככל שהמזון יגוון כך ייטב לדגים.
למשל ישנם מגדלים המאכילים את דגיהם (במיוחד כאלו המיועדים לרביה) עם צרצרים , חלזונות ואפילו נתחי סלומון, הכל עניין של ניסוי וטעיה, אז נסו ובידקו מה הסטינגריי שלכם אוהב לאכול :wink:
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5222
קצת מאמרים על מזון חיי לפתיחת התאבון:
ריבוי תולעי קמח (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=529&mode=&order=0&thold=0)
החזקת וריבוי מזון חי- שלשול הגשם (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=528&mode=&order=0&thold=0)
גידול מבוקר של תרביות יתושים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=492&mode=&order=0&thold=0)
סכנות במתן ויטאמינים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=52&mode=&order=0&thold=0)
גידול והחזקת מזון חי (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=51&mode=&order=0&thold=0)
האכלת יד- רגע בואו נעצור כאן ונבהיר את כוונת המשורר, כאשר אני אומר האכלת יד אינני מתכוון לכך שתאכילו את הדג בידיים חשופות, ישנם מגדלים בחו"ל העושים זאת אך הדבר בהחלט לא מומלץ!!!!
זכרו הדג הינו דג ארסי, כבדו אותו ואל תיקחו סיכונים מיותרים.
אז למה בעצם צריכים להאכיל את הדג ביד?
1) לעיתים ישנם דגים אשר דגים אחרים מציקים להם ומתחרים על מזונם כך שבעת זמן ההאכלה הם נידחקים לפינה ואינם מגיעים למזון
2) ברגע שמאכילים בצורה ישירה כך ישנם פחות שאריות במים.
3) כי זה כייף, ממש אפשר להיקשר לדגים אלו.
רגע אבל אם אסור להאכיל ביד חשופה איך אני מאכיל אותם?
בעזרת פינצטה ארוכה (כן יש פנצטות ממש ארוכות) או מלקחיים
נקודה אחרונה לפני שאנו מסיימים את הפרק: לאחר כל האכלה יש להיפטר משאריות המזון באקווריום, איך? בעזרת שאיבה/ סיפון ממש כפי שמבצעים שאיבת רפש.
אז שיהיה .......... Bone Apittite.
זנים -
טוב, דיברנו כל כך הרבה על הדגים הללו , הגיע הזמן שנכיר אותם קצת יותר לעומק לא?
בפרק זה נעלה מספר זנים מצומצם של דגי הסטינגריי היות וכפי שצינתי כבר בפרק הטקסמוניה יעלה מאמר בנפרד בצורה מסודרת על המינים ומגוון המורפים + צורת הזיהוי.
אז נתחיל, ואיך לא? עם הזן הנפוץ ביותר אשר מיובא ונקנה (והיחיד שאני יודע אשר מביאים לארץ למכירה)
Potamotrygon motoro - שייך לקבוצת העניים הבולטות (ראה פרק אנטומיה)זן זה עמיד יותר משאר זני הסטינגריי ולכן מומלץ למגדל המתחיל (מתחיל = מי שמגדל פעם ראשונה סטינגריי). אין לשכן זן זה אם מינים עדינים כגון ה- ceja או ה - antena ריי .
רוב מקרי הצלחות הרביה הידועות באקווריומים ביתיים הם של זן זה.
מגיע לבגרות מינית כבר בקוטר דיסק של 25 - 30 ס"מ, ולגודל מקסימאלי של 45 ס"מ.
לזן זה מספר המורפים רב, ישנם מינים אשר קיבלו שמות בשפת המסחר אשר מדענים חושבים כי מדובר במורפ נוסף של ה - motoro .
ה- P.motoro הינו סטינגריי קשוח אשר יסבול טעויות של מגדל לא מנוסה. הוא יתאקלם וירגיש בנוח מהר מאוד, יסבול טווח של PH בין - 6 ל - 8 ואף יתרגל בקלות יחסית למים קשים (באיקלום נכון - ראו פרק איקלום) דג זה מחפש ואוכל את מזונו בצורה אגרסיבית ויאכל כל מזון כמעט המוצע לו . דגים אלו אף ניזונים ממזון צמחי .
להלן ממורפים מספר מורפים של הדג...
תמונות של חברבורות שונות של זן זה
http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5243http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5242http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5241http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5240http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5238http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5237http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5235http://aqua.israel.net/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5234
מורפים שונים של זן זה (תצוגה מצומצמת מאוד):
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5261 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5260 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5259 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5262
Potamotrygon leopoldi - דג מרשים מאוד המגיע לקוטר של 60 ס"מ. שייך לדגי העניים הבולטות, עמיד מאוד ופעיל מאוד. בשמו העממי נקרא black ray . מאוד קל לגידול הבעיה היחידה היא המימדים אשר דג זה מגיע אליהם. הגעה לבגרות מינת החל מ - 45 ס"מ, פחות אגרסיבי מ P.motoro, יש הטוענים כי מין זה קל יותר לגידול מכל זני הסטינגריי.
חברבורות גופו לרוב היו בצבע לבן ולא ישיקו לצידו הפנימי של הדג.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5266 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5267
Potamotrygon henlei - דג זה הינו בעל אותם תכונות ואופי זהה ל - P.leopoldi , למען האמת הם כל כך זהים כך שישנם לא מעט חוקרים הטוענים כי שני המינים הללו הם בעצם מורפים שונים של אותו המין, דבר זה עדיין לא נקבע ולכן נתיחס אל דגים אלו כשני מינים שונים. ההבדל העיקרי בין ה- P.henlei לבין P.leopoldi הוא צבע החברבורות והמשכו, אצל ה P.henlei החברבורות בצבע צהבהב יותר והן נמשכות עד לצידו התחתון של הגוף. דג זה גם קטן יותר (במעט) מ- p.leopoldi.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5268 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5269
ישנם מורפים נוספים של שני מימנים אלו .
Potamotrygon histrix - זהו אחד ממיני הסטינגריי הקטנים יותר, שקט מאוד וכלל אינו אגרסיבי , מגיע לגודל של 30 ס"מ בקוטר. אינו קשה לגידול, אך שלב האיקלום מאוד קריטי. יש לשכן זן זה במקום בו התחרות על המזון מינמלית.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5271 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5270
Potamotrygon menchacai - ידוע בשם tiger ray זן אשר מאוד קשה לגידול , צריך תנאי מים יציבים אינו מתאים כלל למגדל אשר אינו מומחה בתחום גידול דגי הסטינגריי.
במידה והחלתם לגדל מין זה הוא צריך אקווריום רחב מאוד וגם עמוק יחסית, מגיע לגודל של 80 ס"מ בקוטר.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5273
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5273
Potamotrygon sp - סטינגריי פנינה ,זהו אחד מדגי הסטינגריי היקרים ביותר ככל שיש יותר פנימים על צידו החיצוני כך עלות הדג גבוה יותר. זהו דג מאוד נדיר בשווקים . הדג יכול להגיע 50 ס"מ ויותר . רמת קושי לגידול בנוני.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5275 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5274
Potamorygo castexi - מגיע למימדים של 60 ס"מ בקוטר, דג פחות עדין מטייגר ריי אך גם הוא מאוד עדין קשה לגדיול
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5276
זוהי טעימה ראשונה של מספר זנים מאוד מצומצם במאמר טקסמוניה וזיהוי הימינים היה פירוט רב יותר
בחירת הסיטנגריי -
נו סוף סוף אנחנו מגיעים למחוז חפצינו, לאחר שהבנו אלו תנאים הדג צריך, ממה הוא ניזון, הכרנו את הדג טיפה לעומק בפרק האנטומיה, החלטנו שאין לנו בעיה להחזיק חיה ארסית בביתנו והגענו למסקנה כי אנו מעוניניים לגדלו, כל שנשאר הוא ללכת לחנות ולבחור לנו את הדג.
נשמע פשוט לא?
רגע, אבל אך אני יודע איזה דג בריא ? מה אני אמור לבדוק?
בפרק זה נדון כיצד אנו יכולים להשכיל ולבחור סטינגריי לתפארת אשר יגדל באקווריום שלנו ויהנה בו שנים רבות (דגים אלו חיים כ 20 שנה !!!).
בואו לא ניתמם, זהו דג יקר וכאשר אנו מוציאים ממיטב כספנו הדבר האחרון שאנו מיחלים לו הוא לקחת דג שלא ישרוד את השבועיים הבאים.
דבר ראשון בואו נתרשם באופן כללי מהדג, האם הוא פעיל? (זכרו דגי הסטינגררי מאוד פעילים),האם עורו חלק וקטיפתי?
כשאנו בוחנים את העור מה אנו בודקים בעצם?
במידה ומזהים על עור הדג קטעים דהויים, או חלביים יתכן מאוד כי מדובר בתחילת היתפתחות בקטריאלית. לרוב הבקטריה תתפתח לה ברקמות מתות (אם זה אין לנו בעיה), אך לאט לאט תתפשט לרקמות חיות (ועם זה כבר יש לנו בעיה).
בהינתן תנאים טובים לסטינגריי הוא יתגבר על הזיהום בקלות (לרוב אין צורך בהתערבות תרופתית), אך דג כזה יש להחזיק בבידוד עד אשר יתאושש ויתחיל לאכול בצורה סדירה מספר ימים.
מקרה זהומי נוסף אשר אנו עלולים לפגוש הוא פטריה של מים מתוקים הנקראת Saprolegnia הנראית לרוב כגוש צמר לבן. גם על זהום זה יכול הדג להיתגבר בקלות במידה וינתנו לו תנאים טובים, הבעיה היא שלרוב פטריה זו מתפתחת מעל לפצעים ומסתירה אותם, במיוחד ניתן להיתקל בה באזור העוקץ הממוקם בזנב (ראה פרק אנטומיה) במידה והעוקץ היה עטוף בצינורית אוויר (ראו פרק איקלום).
הפטריות והיתפתחויות בקטריאליות שונות לא חייבות להימצא רק על צידו העליון של הדג, היסתכלו על היתנהגותו של הדג, אם הדג מרים ללא הרף חלק מגופו מעל המצע יתכן והוא סובל מהיתפתחות בקטריאלית באזור זה, ובכך שהוא מרים את החלק הנגוע מהמצע הוא מונע גירוי של המקום.
בתמונה מטה ניתן לראות את הכתם הורדרד זו היא היתפתחות בקטריאלית קלאסית בחלקו התחתון
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5228
דג סטינגריי בריא, לא יסרב כמעט לעולם לאוכל (זאת במידה והא אוקלם בחנות), בקשו מהמוכר להאכיל את הדג ולצפות האם הוא אוכל בתאבון.
דג אשר יאכל בתאבון בחנות בטוח יאכל באקווריום הביתי.
נקודה נוספת הראויה לציון היא מצב הדג פיזית, ולמה כוונתי - לרוב דגים אלו עוברים מסע לא קצר ובמשך זמן זה הם לא מקבלים מזון, לרוב יש להם מאגרי שומן בבסיס הזנב אשר מיועדים לשמש כמאגרי חרום בזמנים בהם המזון אינו נמצא בשפע במקום חיותם הטבעי.
אם הדג רזה ועצמות בסיס הזנב בולטות קחו בחשבון שהדג עבר לא מעט תלאות.
אם הדג אוכל המצב אינו בעיתי, הוא יחזיר לעצמו את מאגרי השומן במהרה, אך אם הדג הגיע למצב הנוכחי ומסרב לאכול הסבירות להצלחה נמוכה. ככלל עדיף לקחת דג אשר פיזית נראה "שמן" ומלא יותר מדג אחר.
דבר נוסף אשר עליכם לבדוק הוא הסנפירים (סנפירי החזה), הסנפירים צריכים להיות משוטחים כלפי הקרקעית בזמן מנוחה או מקופלים כלפי המצע פנימה.
במידה והסנפירים מקופלים כלפי מעלה כפי שניתן לראות בתמונה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5230
אל תתקרבו לדג בשופ פנים ואופן (הדג שבתמונה ימות תוך מספר שעות). המקרה אשר אתם רואים בתמונה נקרא Death Curl, אם אינכם בטוחים אם הסנפירים מקופלים מעלה או לא גרמו לדג לזוז, חכו שיתמקם שוב במצב של מנוחה, אם המצב נשאר כמקודם היתרחקו מהדג .
תמונה נוספת של תחילת המחלה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5229
חשוב לציין כי רבים מהסטינגריי הנמצאים במצב סטרס מביעים תסמינים רק לאחר 7 - 10 ימים לכן רצוי לעקוב אחר הדג אצל המוכר במידה וניתן , השאיפה היא לרכוש דג בריא ולהביאו בבטחה הביתה אך לעיטים גם המומחים הגדולים בעולם לא מצליחים לעלות על הבעיות המוזכרות לעיל ובהגיעם לאקווריום הביתי מתחילים התסמינים להופיע.
דרכי הטיפול במחלות כאלו ואחרות אשר הוצגו בפרק הנוכחי ידונו בהרחבה בפרק מחלות והטיפול בהם.
איקלום -
דבר ראשון נתחלי במאמר קצר על איקלום והעברת דגים העברה ואיקלום ציקלידים (http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=544&mode=&order=0&thold=0).
הסטינגריי הוא דג אשר סוד ההצלחה בגידולו הוא איקלום נכון בתחילה.
האיקלום חייב להיות איטי ומסודר, בעזרת טפטוף עדין של מים השווים בערכם למי האקווריום אל מיי הסטינגריי.
במידה ויש ברשותכם אקווריום המכיל בתוכו דגים ממולץ להכניס את הדג לבידוד זאת משתי סיבות עיקריות:
1) המנעות העברת מחלות וטפילים לדגים בריאים.
2) יצירת סביבה רגוע ובטוחה לדג, העדר תחרות על מזון ואגרסיביות מצד דגים אחרים.
נחזור אל תהליך האיקלום, עברתם את המסע הביתה בשלום מהחנות או הנתב"ג (במידה ומדובר על יבוא אישי), התחלתם להשוות את ערכי המים ע"י טפטוף עדין, מומלץ לאחר מילוי המיכל להוציא חלק מהמים ולהמשיך בטפטוף, יש להמשיך בפעולה זו עד אשר תהיו בטוחים כי רוב המים שווים בערכם למי האקווריום. ביום חורפי מומלץ לחמם את המים.
התהליך אמור להימשך כ 3 שעות.
כאשר ביצעתם את התהליך זהיתם במהלכו כי את עוקץ הדג עוטף צינור אוויר ראו בתמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5231
יש להסיר את הצינורית מכמה סיבות: התפתחות זיהום, החלשת העוקץ עד תלישתו, מוגבלות בשחיה וכו'.
הזמן הטוב ביותר לבצע זאת הוא כאשר הדג עדיין נמצא במיכל האיקלום וזאת מפני שלדג אין מקום תמרון היכול להקשות עליכם.
אז כיצד עושים זאת?
מרימים את הדג בעזרת רשת ומשאירים אותו מתחת לפני המים (הדג נוטה להישאר רגוע יותר), בתהליך הורדת צינורית האוויר מומלץ להיעזר בעוד אדם.
הדג הורם וכעט הוא נמצא במקום שבו נוח לכם לטפל בו, כעת בעזרת פינצטה/מלקחיים איחזו את הקצה הרחוק מגוף הדג של צינורית האוויר ובעזרת סקלפל/סכין חיתוך התחילו לחתוך את הקצה הקרוב לגוף הדג כפי שמתואר באיור מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5232
שימו לב יש לנקוט במשנה זהירות : לא לפגוע בדג ולא להיפגע מהעוקץ!!!
יפה הורדנו את צינורית האוויר, כעת נשחרר את הדג מהרשת חזרה , ישנה אפשרות שעוקץ הדג היסתבך ברשת , אם כך הדבר נסו לשחרר את הרשת ע"י תנועות קדימה ואחרוה בעדינות רבה, אם המצב נואש גיזרו את הרשת כמה שיותר קרוב לעוקץ. נוחכות הרשת על העוקץ אינה מפריעה לדג.
שחררנו את הדג ואנו מזהים דימום מכיוון העוקץ, יש לעקוב אחר היתפתחות הדימום האם הופסק או שמא הוא ממשיך לדמם ולטפל באנטיביוטיקה (ראה פרק מחלות) .
הערה חשובה לציון : במשך כל זמן השוואת ערכי המים יש לאוורר היטב את המיכל אשר הדג נמצא בו !
סימנו את תהליך השוואת ערכי המים, הדג מועבר לקרנטינה או לאקווריום המיעד לו.
אנשים רבים נוטים לרקוח מספר לא מבוטל של תרופות על מנת להוריד את הסטרס, לטפל בטפילים ובמחלות.
היעילות שבפעולה זו אינה ברורה, יתכן וישנם תרופות המבטלות זו את זו.
האפקטיביות של שיטה זולא מדודה וברורה, התרופות הללו יכולות לעזור במניעת טפילים חיצוניים וזהומים חיצוניים, אך יעילותם נמוכה יחסית להזרקה ישירה של אנטיביוטיקה.
על כל מקרה, בשונה לשאר דגי המים המתוקים, דגי הסטינגריי בעלי טפילים ונטייה למחלות שונה משל שאר הדגים(ראה בהרחבה פרק מחלות), מומלץ להכניס בכל מקרה שלאא יהיה תרופה הנקראת dilimin נגד טפיל היכול להימצא על הסטינגריי (ראה בהרחבה פרק מחלות), יתכן ובתחילה לא נזהה את הטפיל בשל גודלו ולכן לא כדי לקחת סיכון מיותר ולבצע את הטיפול.
חשוב לא פחות בתקופת הבידוד לעודד את הדג לאכול, היו דגים אשר לאחר יום יחלו לאכול וכאלו שרק אחרי שבוע יסכימו לאכול.
מזון אשר מומלץ לנסות ולגרום לדגים אלו לאכול הם מיני התולעים (תולעי המים) כמו טוביפקס, דם ואדומות.ניתן אף לנסות להאכיל בדג חי קטן
סוף תקופת האיקלום היא החלטה שלכם, לרוב הזמן המומלץ הוא 10 ימים, כך ניתן לזהות התפרצות של מחלות, מה שחשוב הוא לראות כי הדג אוכל באגרסיביות ולא מתחבא.
לסיכום מה שחשוב באיקלום זני הסטינגריי הוא זמן וסבלנות.
איקלום נכון איטי ומחושב לרוב יביא להצלחה בגידול הדג לשנים רבות.
מחלות ודרכי טיפול בהם
לאחר איקלום הסטינגריי יש לעקוב אחר התנהגותו ומצב בריאותו.
כיצד מזהים אצל הסטינגריי איתותים למחלה, ובכן נגענו בזה מעט בפרק האיקלום ונרחיב את הנושא כאן.
רוב מיני הסטינגריי אשר הובאו לבית המגדל במצב טוב יחלו לאכול לאחר יומיים שלושה ובמינים המשתייכים לקבוצת העיניים הקטנות והטיגר ריי יחלו לאכול לאחר שבוע עד שבועיים.
במידה והסטינגריי אינו אוכל בפרק זמן זה יש לבודד את הדג ולחפש אינדיקציות לנוכחות מחלה.
כיצד מתנהג דג סטינגריי חולה?
ובכן דגיי הסטינגריי מטיבעם דגים רעבתניים ומלאי סקרנות. דג בריא יחפש ברוב שעות היום מזון ברחבי האקווריום ולעולם לא יסרב למזון המוצע לו , גם אם לאחונה הוא אכל. במידה והדג מסרב לאכול זוהי אינדיקציה לבעיה כל שהיא.
במידה והדג מרחף רוב שעות היום במרכז האקווריום ולא בקירבת המצע זוהי גם אינדיקציה לכך שיתכן וישנה מחלה כל שהיא.
במידה והדג רוב שעות היום נמצא מחופר בקרקעית או נושם בכבדות אלו הם גם סימנים לכך שמשהו אינו כשורה.
במידה וחיפשתם ולא מצאתם את גורם המחלה ,הכל נראה תקין למראית העין, יתכן כי ישנה בעיה עם הפרמטרים של המים, להזכירכם כי נוכחות ניטראט וניטריט גבוהה פוגעת בדגים אלו.
אם בכל זאת כל הפרמטרים תקינים ועדין הדג מתנהג על פי אחד מהאופנים המוזכרים מעלה בודדו את הדג, יתכן מאוד כי הוא אינו אוכל בשל מינים אגרסיבים יותר של דגים אשר מונעים ממנו להגיע אל האוכל. לרוב הדבר בא לידי ביטוי כאשר כל סביבת האקווריום נראת בריאה.
מאפיני המחלות של דגי הסטינגרי אינן לרוב זהים למחלות שאר דגי המים המתוקים הטרופיים, לדוגמא - דגי הסטינגרי אינם רגישים לטפילים של מחלת הנק' הלבנות בניגוד לשאר דגי המים המתוקים אך יתכן וימצא אליהם טפיל argulus (לא זה לא קללה), אשר בשמו העממי נקרא עלוקה של דגי מים מתוקים.
זיהום פיטרייתי- פונגס
זוהי בעצם המחלה הנפוצה ביותר אצל דגי הסטינגריי של מים מתוקים.
לרוב מתרחשת כזיהום משני לאחר היתפתחות בקטריאלית על פצע כל שהוא או בדג אשר נמצא במצב סטרס חמור ,דבר הפוגע בחוסן מערכת החיסון שלו.
מאוד נפוץ להיתקל בפטריה זו באזור הזנב והעוקץ , בשל צורת הדייג והכנת המשלוח שלהם לשווקים השונים.
הסיבה אשר לרוב אנו נתקלים בפטריה זו אצל דגי הסטינגריי כאשר אנו באים לרכוש אותם, היא בשל העובדה כי הדג מקבל טיפול אנטיביוטי אצל המייבא לפני שחרורו אל השוק, אך טיפול אנטיביוטי אינו מענה לבעית הפטריה.
אז מה צריך לעשות ? לבודד את הדג (על אף שהסיכון כי ידביק דג כל שהוא הוא נמוך), כך יהיה נוח יותר לעקוב ולטפל בדג, להסיר במידת האפשר ובעדינות את שכבת הפונגס בכדי לאתר פצעים או זיהומים מתחת לשכבה זו.
איכות מים טובה היא פתרון מצוין לבעיה זו , במידה והמים יהיו אופטימלים לדג הוא יבריא באופן עצמאי, בנוסף הוספה של מלח בישול NaCl זהו גם פתרון אפקטיבי כנגד הפונגס.
זיהום בקטריאלי-
זיהום בקטריאלי לרוב אינו נפוץ אצל דגי הסטינגריי ,אך בהחלט עלול להתרחש בתנאי מים ירודים.
את הזיהום ניתן לאתר כאשר מופיעים אזורים אדומים (ראו בפרק בחירת הדג)
אופן הטיפול הינו ע"י מתן אנטיביוטיקה (מומלץ על בסיס ניטרופורמזון).
Argulus -
טפילים אלו נראים כנקודות חומות בקוטר של 2 -3 מ"מ. לרוב ימצאו מס' לא רב של טפילים אלו על הדג, אך במקרה של הזנחה מספרם יעלה במהירות ויסכן את בריאותו של הדג.
טפילים אלו ניזונים מנוזלי הדג ע"י החדרת אבר היניקה , החשש העיקרי הינו זיהום הנוצר עקב החדרת האבר.
סיכון נוסף בנוכחות של טפילים אלו ,כאשר הם במספרים רבים הם עלולים להיתפשט לכיוון הזימים ולגרום לחנק הדג.
כיצד הם נראים? בתמונת מטה.
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5264
ובהגדלה מקרוסקופית
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5265
את הטפילים הללו ניתן להוציא בעזרת פינצטה ע"י צביטה של הטפיל ומשיכתו בעדינות החוצה, אך בכדי להיות בטוחים ב 100% כי הדג אינו נגוע בטפילים רצוי להישתמש בחומר על בסיס Dimilin זהו חומר חדש אך בטוח לשימוש לדגי הסטינגריי בניגוד לחומר Dylox אשר רעיל לדגי הסטינגריי ואסור בתחלית האיסור לשימוש בדגים אלו ראו הוזהרתם !!!!
אזהרות:
ידוע כי דגי הסטינגריי של מים מלוחים רגישים מאוד לחומרים מסוימים הנמצאים בתרופות , עדיין לא ברור האם גם לדגי הסטינגרי של מים מתוקים ישנה רגישות אך על כל מקרה שלא יהיה מומלץ להימנע משימוש בחומרים הבאים :
1) מלכיט גריין
2) תרופות על בסיס קופר
3) תרופות על בסיס סולפט.
במידה ואתם משתמשים בתרופה חדשה ואינכם יודעים או אינכם בטוחים כי היא לא מסוכנת לסטינגריי נסו אותה בעזרת 50% פחות מהמינון המקובל.
רביה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5252
הסטינגריי כמו שאר דגי הסחוס מעבירים את זרעם בהפריה פנימית.
זכרי הסטינגריי מצויידים באבר הנקרא קלספר, כפי שניתן לראות בתמונה מטה אלו הם שני האברים הגליליים הבולטים החוצה מסנפיר הבטן
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5251
קלספר הוא אבר אשר יעודו להעביר זרע אל תוך גוף הנקבה. מרגע היוולדם של דגים אלו ניתן להבדיל בזהותם המינית.
אצל זכר בוגר הקלספר עובר את סנפירי הבטן כפי שניתן לראות בתמונה מעלה וניתן להבחין בהם בברור, לעומת זאת זכר אשר לא הגיע לבגרותו המינית , הקלספר אינו מפותח ואינו עובר את סנפירי הבטן. בכדי להבחין בהם יש לבדוק את צידו התחתון של הדג.
כך בדגי הסטינגריי ניתן להבחין ולהבדיל בין זכר לנקבה ובין זכר בוגר לזכר אשר עדיין לא הגיע לבגרותו המינית.
כאשר אנו מיעדים דגים אלו לרביה, חשוב קודם לכן להבין/ להכיר מספר עובדות חשובות:
תנאי הרביה בין מין למין משתנים , כך שלא נוכל להתבסס באופן מקובע על הצלחות רביה בזנים אשר קלים יחסית לרביה ומינים הקשים לרביה.
אלמנט נוסף הוא בשלותו המינית של הדג, קל להבחין בדבר אצל הזכר אך אין דרך ודאית לקבוע מתי הנקבה מגיע לבשלות מינית, כך שאם גידלתי דגי סטינגריי אשר הם באותו הגיל יתכן כי הזכר היה מפותח מבחינה מינית ואילו הנקבה עדיין לא הגיע לבשלותה המינית, הפרשי הגיל בין בגרות המינית של הזכר והנקבה אף יכולים להימדד בשנים.
זנים קטנים של הסטינגריי קלים יותר לרביה מאשר מינים גדולים יותר, ככלל רוב הרביות המתרחשות באקווריומים בייתים הם של זן ה- motoro.
מהצלבה של דיווחים על הצלחות רבייה ואופן הכנת הדגים לרביה עולים קווים מנחים עליהם ניתן להיסתמך (שימו לב ההצלבה בוצעה על ידי לכן אין הדבר בעל תוקף מדעי).
בחירת הדגים המיועדים לרביה- רוב זני הסטינגריי אשר גדלים אצל המגדל מ"גיל צעיר" יתרבו בקלות רבה יותר מאשר אותו הזן אשר נתפס בטבע בבגרותו (בעת הגיעו כבר לבגרות מינית). הסיבה לכך טמונה באיקלום, פרטים צעירים יתאקלמו טוב יותר מפרטים בוגרים ויתרגלו לנוכחות אדם, בניגוד לפרטים הבוגרים אשר ירגישו לא בנוח, דבר אשר יפגע בתהליך החיזור ובהתנהגות הרביה.
בנוסף עולה שוב ושוב הטענה כי זנים בעלי מורפים זהים מרגישים נוח יותר אחד בסביבתו של האחר וסיכוי הצלחת הרביה גבוה יותר.
מזון - פרטים המיועדים לרביה צריכים לקבל שיגרת מזון קבועה, אינטנסיבית ומגוונת ככל האפשר.
המזון צריך להיות עשיר ומגוון ככל הניתן גם לאורך היום , רצוי להאכיל ביותר מפעמיים ליום.
איכות המים - עם ההאכלות המסיביות יש לשמור על איכות מים גבוהה ויציבה. המשחק בפרמטרים של המים צריך לשאוף לאפס, מה גם שבין זן לזן הטולרנס של ה PH משתנה , לכן רצוי קודם לכן לאסוף מקסימום מידע על אותו הזן (הרחבה על תנאי רביה אופטימלים יבוא במאמר טקסמוניה והזנים).
לא ברור אם חיקוי של סביבה הטבעית של דגים אלו עוזר בתהליך הרביה, ידועים מקרים רבים בהם לא היה באקווריום הרביה מצע, צמחים ועצי סחף.
הפלות, ועוברים לא מפותחים יכולים בהחלט להיווצר במשך שנתיים עד הריון מוצלח ופורה, ראה בתמונה מטה
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5253
נקבה בהריון ניתן לזהות על פי "גיבנת" המתפתחת באופן סימטרי בחלקו האחורי של הגוף בבסיס הזנב, שם נמצאים העוברים במהלך ההריון.
משך ההריון נמשך בשבי כ- 3 חודשים ובסופה יכולים להיות 1 - 12 ולדות.
ההורים אינם מראים התנהגות אגרסיבית או טיפול בצאצאים .
בהגיח העובר לעולם הוא עצמאי לחלוטין ומפותח כדמות הוריו ראו בתמונות מטה:
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5256
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5254
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=Forums&file=album_pic&pic_id=5255
מאמרים אחרונים אשר יצאו בתחום מעידים על כך שהצאצאים מתפתחים טוב יותר בסביבת ההורים.
טוב אז מה נשאר, רק לומר בהצלחה וקדימה להתחיל להרבות את הדגים המופלאים הללו.